SU-76 – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Luckas-bot (שיחה | תרומות) מ בוט מוסיף: ro:SU-76 |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט: מתקן הפניות |
||
שורה 15:
|חימוש עיקרי=[[תותח]] 76.2 מ"מ (ZIS-3).
|חימוש משני= אין
|מנוע= שני מנועי [[בנזין]], 85+85 [[כוח סוס|כוחות סוס]]
|עובי שריון= קדמי - 35 מ"מ , צד - 10 מ"מ פלדה
|צוות=4
|}}
'''SU-76''' היה [[תותח מתנייע]] קל תוצרת [[ברית המועצות]], שנבנה על בסיס שלדה של טנק קל [[T-70]]. הוא היה תותח מתנייע הנפוץ ביותר ב[[הצבא האדום|צבא האדום]] במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] וכלי [[רכב קרבי משוריין|רק"מ]] השני בכמותו שיוצר ב[[ברית המועצות]] במהלך המלחמה (אחרי [[T-34]]). למרות היותו תותח סער, הוא שימש במהלך במלחמה גם כ[[משחית טנקים]].
==הפיתוח==
במהלך השנה הראשונה של המלחמה עלה צורך בתותח נייד, אשר ייתן סיוע ליחידות [[חיל רגלים|חי"ר]] בטווחים קצרים ובינוניים ב[[שדה קרב|שדה הקרב]].
עד אז השתמש הצבא בטנקי חי"ר [[T-28]] ולאחר מכן בטנקים קלים (כמו [[T-60]] ו-[[T-70]]). הניסיון הקרבי הוכיח כי טנקים אלו אינם יעילים וחימושם אינו מספיק לביצוע משימות אלו.
הפיתוח של התותח המתנייע החל באוקטובר [[1942]] במפעל GAZ, כאשר החימוש שנבחר לטובת הכלי הוא תותח שדה [[ZIS-3]], בעל קליבר של 76.2 מ"מ. השלדה וה[[מזקו"ם]] של הטנק הקל T-70 נבחרו כבסיס לנשיאת התותח. המזכו"ם של הטנק שונה – הוסף גלגל נוסף לכל זחל , כדי לשפר את יציבות התותח.
למתכננים ניתן פרק זמן קצר מאוד (כחודש וחצי) לפיתוח הכלי, מה שהוביל לכמה החלטות שגויות. אחת מהן הייתה בבחירת המנוע לכלי. המנועים היחידים שהיו זמינים במפעל באותה עת היו מנועי [[בנזין]] בעלי עוצמה של 70 [[כוח סוס|כ"ס]]. מנוע חלש מדי מכדי להיות מסוגל "לסחוב" תותח. המתכננים הגו רעיון לחבר שני מנועים כאלו במקביל, כדי להגדיל את העוצמה. כתוצאה מכך נוצר מצב שבו למעשה כל זחל הונע בנפרד על ידי מנוע נפרד, מה שהקשה מאוד על הנהג בהפעלת הכלי. בנוסף לכך החיבור של המנועים היה רגיש מאוד לתנודות, מה שגרם לתקלות רבות.
אב הטיפוס הוצג ב-[[9 בדצמבר]] 1942 והייצור הסדרתי החל ב-[[1 בינואר]] [[1943]]. כ 350 SU-76 נבנו עד לסוף מרץ 1943, אז הופסק הייצור לצורך תיקון הליקויים שהתגלו בכלי. ביוני [[1943]] החל ייצור של הדגם המשופר (שכונה SU-76M). הייצור שלו נמשך עד לסוף המלחמה. שני השינויים העיקריים שהוכנסו בדגם זה (לעומת הדגם הראשון) היו התקנת מנוע בעל עוצמה גבוהה והפיכת תא הצוות לתא פתוח. התא הסגור שהיה בדגם הראשון הקשה מאוד על תפקוד צוות התותח בעיקר בשל האוורור הלקוי.
שורה 34:
תותחי SU-76 מלאו 3 תפקידים עיקריים בשדה הקרב: תותח סער קל (לסיוע קרוב טווח לחיל הרגלים), [[משחית טנקים]] ותותח שדה.
כתותח סער היה SU-76 חביב מאוד על אנשי החי"ר, כיוון שהיה בעל עוצמת האש גבוהה בהרבה מטנקים קלים, שלפני הופעת SU-76 הופעלו בתפקידי סיוע. בנוסף לכך תא הצוות הפתוח פישט את אופן התקשורת בין מפקדי החי"ר לבין צוות התותח. יתרון זה בא לידי ביטוי בעיקר בעת [[לוחמה בשטח בנוי|לחימה בשטח בנוי]], שבה תותחי SU-76 צורפו לצוותי חי"ר בני 10-15 איש.
אך לאנשי צוות התותח היווה התא הפתוח והשריון הדק חסרון רציני, שכן הם היו פגיעים מאוד לאש נק"ל מהקומות העליונות של הבתים במהלך קרבות הרחוב. כמו כן [[רימון יד#.D7.A8.D7.99.D7.9E.D7.95.D7.9F_.D7.A8.D7.A1.D7.A1|רימון רסס]] שהיה פוגע בתא הפתוח היה מחסל את כל הצוות. מצד שני התא הפתוח נתן סיכויי שרידות טובים יותר במקרה של פגיעת [[פאנצרפאוסט]]או [[פנצרשרק|פאנצרשרק]], לעומת החלל הסגור של הטנק, שבו במקרה של חדירת ה[[רקטה נגד טנקים|רקטה]] פנימה סיכויי השרידות של הצוות שאפו לאפס.
כמשחית טנקים SU-76 היה יעיל מאוד נגד טנקים קלים ובינוניים, אך התקשה מול הטנקי [[טיגר]] הכבדים. לקראת סוף המלחמה פותחו [[מטען חלול|פגזים חלולים]] עבור התותח שהיו מסוגלים לחדור גם את שריונם של טנקי טייגר, אם כי בטווחים קצרים (עד 400 מטר).
שורה 47:
בתום מלחמת העולם השנייה הופסק הייצור של SU-76 ובשנת [[1950]] הם הוצאו מהשירות בצבא הסובייטי.
כמה מאות מתותחי SU-76 סופקו ל[[
===מבנה ארגוני===
שורה 54:
הניסיון הקרבי הראשון הוכיח את הצורך להפריד בין שני סוגי התומ"תים. לכן החל מאפריל 1943 הוקמו אגדים קלים, אשר כללו 21 SU-76 {{כ}}(5 סוללות בנות 4 תומ"תים ותומ"ת אחד במפקדת האגד). בסוף אותה שנה הוחלט לעבור לסוללות בנות 5 תומ"תים , כך שאגד הצטמצם ל 4 סוללות , אך מספר הכלים לא השתנה.
האגדים הארטילרים של SU-76 הופעלו כיחידות עצמאיות הכפופות למפקד [[ארמייה|ארמיה]]. בתחילת 1944 בחלק מאוגדות ח"יר הוחלף גדוד תותחי נ"ט נגררים בגדוד SU-76. כל גדוד כזה כלל 3 סוללות (16 כלים). לעומת האגדים , הגדודים הללו היו כפופים ישירות למפקד האוגדה.
בפברואר [[1944]] הוקמו חטיבות תו"מתים קלות , אשר היו ליחידה הגדולה ביותר של תותחי SU-76. החטיבות הוכפפו ישירות למפקדי [[קבוצת ארמיות|חזיתות]]. כל חטיבה הורכבה מ: 3 אגדים ארטילרים, גדוד [[חיל רגלים ממוכן#.D7.97.D7.99.22.D7.A8_.D7.9E.D7.A9.D7.95.D7.A8.D7.99.D7.99.D7.9F|חרמ"ש]], פלוגת סיור , פלוגת נ"מ ויחידות עורפיות. בסך הכול היו בחטיבה: 1122 חיילים, 60 תומ"תים SU-76 {{כ}} , 5 טנקים קלים מסוג T-70 ו3 [[שריונית סיור M3]].
נכון ל[[9 במאי]] 1945 (יום הסיום הרשמי של הלחימה באירופה) היו בצבא האדום יחידות הבאות של SU-76 :
| |||