S-125 נייבה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט: מתקן הפניות
מ שוחזר מעריכות של Matanyabot (שיחה) לעריכה האחרונה של אייל המהולל
שורה 17:
|הנחיה= שליטת רדיו
|פלטפורמת שיגור= משגר ועליו 4 טילים
|פעילות מבצעית= [[מלחמת ההתשה]], [[מלחמת יום הכיפורים|מלחמת יום כיפור]], [[מלחמת לבנון|מלחמת שלום הגליל]]
}}
[[קובץ:SA-3 Las Palmas Airbase 2006.JPG|שמאל|ממוזער|250px|S-125 בתצוגה ב-[[2006]]]]
שורה 24:
'''S-125 נייבה/פצ'ורה''' (ב[[רוסית]]: '''С-125 Нева/Печора'''; ב[[קוד דיווח נאט"ו]]: '''SA-3 Goa''') היא מערכת [[טיל קרקע-אוויר|טילי קרקע-אוויר]] (טק"א) דו שלבית נייחת לגובה ולטווח בינוני מתוצרת [[ברית המועצות|סובייטית]].
 
המערכת הייתה נפוצה ביותר והיא נמכרה לרוב מדינות הגוש הקומוניסטי, מדינות ערב ו[[אפריקה]] ומטרתה הייתה להשלים את מעטפת הכיסוי של מערכת ה- [[S-75 דווינה|SA-2]] הוותיקה ממנה בכך שאיפרה ירוט גם בטווחים ובגבהים נמוכים יותר וכן התאפיינה ביכולת תמרון טובה יותר של הטיל.
המערכת פותחה כחלק מתורת הלחימה הסובייטית למתן כיסוי של טילי קרקע-אוויר משולב של סוללות טילים בעלי מעטפות ביצועים מגוונות כנגד מטוסי אויב.
 
שורה 30:
 
==תיאור המערכת==
סוללות טילי SA-3 מאורגנות לרוב ב"חטיבות טק"א כבדות" הכוללות 4-6 סוללות SA-3 ו-[[S-75 דווינה|SA-2]]. נוכח ממדיהם הפיזיים הגדולים של המכ"ם ושל הטילים, רמת הניידות של המערכת נמוכה יחסית וזמן העתקת מיקומה של סוללת טילי SA-3 הינו מספר שעות. מהירות הנסיעה המרבית של חלקי המערכת היא כ-30 [[קילומטר לשעה|קמ"ש]].
 
===טיל===
שורה 39:
===מכ"ם===
המכ"מים המשמשים את מערכת ה-SA-3 הם:
* מכ"ם "P-15 "Flat Face או "P-15M(2) "Squat Eye בעל הספק של 380 קילוואט, המשמש לגילוי ורכישת מטרות (משתמשים בו גם במערכת [[2K12 קוב|SA-6]] וה-[[9K33 אוסה|SA-8]] והטווח שלו הוא 250 ק"מ).
* מכ"ם "PRV-11 "Side Net המשמש לאיתור גובה המטרות (משתמשים בו גם במערכות SA-2, SA-4 ו-[[S-200|SA-5]], והטווח שלו הוא 240 ק"מ, וגובה מקסימלי של 32 ק"מ).
* מכ"ם "SNR-125 "Low Blow בעל הספק של 250 קילווואט, המשמש לבקרת אש ושליטה (הטווח שלו 40 ק"מ, בתצורה שניה 80 ק"מ).
 
שורה 49:
==עימותי המערכת מול חיל האוויר הישראלי==
בפברואר [[1970]] הגיעה המערכת ב[[רכבת אווירית]] ל[[מצרים]] ונפרסה בשלב ראשון סביב [[קהיר]]. לאחר מכן החלו המצרים בהקמת מחפורות לסוללות בסמוך ממערב ל[[תעלת סואץ]] שצורתם שונה מהמחפורות המוכרות של סוללות טילי ה - SA-2.
מפקד חיל האויר [[מרדכי הוד|מוטי הוד]] ביקש בישיבת מטכ"ל לתקוף את הסוללות ולהשמידן מהאוויר אך בקשתו נדחתה מחשש לפגיעה בצוותי ההדרכה [[ברית המועצות|הסוביטיים]] שהפעילו אותם. במקום זאת התקבלה החלטה למנוע מהמצרים מלקדם את הסוללות למרחק קטן מ- 30 ק"מ מהתעלה כך שלא יפגע חופש הטיסה של חיל האוויר מעל לתעלה.
ב - 1 למרץ 1970 החל חיל האוויר בתקיפת תחנות [[מכ"ם]] החטיבתיות שעמן עתידות לפעול הסוללות וכן הופצצו המחפורות שהיו בבניה. הפצצות חיל האוויר עיכבו את הקמת המחפורות והעתקת הסוללות אל התעלה אך לא מנעו אותה. בדיעבד הסתבר מפרסומים מצריים כי בהפצצות חיל האוויר נהרגו כ- 4,000 עובדים אזרחים שהקימו את המחפורות.
המערכת השתתפה ב[[מלחמת ההתשה]] במערכים משולבים של טילי SA-2 ו- SA-3 אשר דילגו מאתר לאתר וביצעו [[מארבי טק"א]] שבהם הצליחה לצמצם את חופש הפעולה שלו באזור [[תעלת סואץ|התעלה]].
 
ב[[מלחמת יום הכיפורים]] המערכת השתלבה בשאר אמצעי הנ"מ (בעיקר טילי [[S-75 דווינה|SA-2]] ו- [[2K12 קוב|SA-6]]) וביחד עימם הביאה להגבלה משמעותית באפקטיביות של חיל האוויר ובעיקר לצמצום ביכולתו לסייע לכוחות הקרקע הן ב[[מצרים]] והן ב[[סוריה]].
 
ב[[מלחמת לבנון|מלחמת שלום הגליל]] כבר הייתה המערכת למיושנת ולחיל האוויר היו האמצעים הדרושים לשיבוש המערכת ולהשמדתה מהאוויר באופן יעיל ללא אבדות כלל.
 
==גרסאות שונות==
שורה 63:
 
==מפעילים==
מעל 20 מדינות מפעילות את מערכת ה-S-125 נייבה. בין המדינות ניתן למצוא את: [[אלג'יריה]], [[גאורגיה]], [[וייטנאם|ויאטנם]], [[לוב]], [[מצרים]], [[סוריה]],[[קוריאה הצפונית|צפון קוריאה]] ועוד. בחלק מהמדינות המערכת הוצאה כבר משימוש, בינהן: [[הודו]], [[עיראק]], [[רוסיה]], [[רומניה]] ועוד.