אין ספק מוציא מידי ודאי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מהאנציקלופדיה התלמודית |
המשך הרחבה, בעקבות דף השיחה |
||
שורה 1:
'''אין ספק מוציא מידי ודאי''' הוא כלל ב[[הלכה]] - בדיני איסורים, וב[[משפט העברי]] - בדיני ממונות, האומר,
==באיסורים==
הכלל מבטא את עצמו בדיונים שונים:
#
דיון דומה יש גם ב[[מסכת פסחים]] אודות חולדה שנכנסה לבית עם [[חמץ]] בפיה, שלמרות ההנחה הרגילה שהחולדה אוכלת לרוב את החמץ שבפיה, אין להניח כן מספק, מכיון שוודאי שהחולדה נכנסה לבית עם חמץ בפיה, ולא ידוע בבירור שאכלה את החמץ{{הערה|{{בבלי|פסחים|ט|א}}.}}. # ודאי היתר וספק שקול, כאשר הספק הוא לאיסור, - נחלקו רב הונא ורב חסדא ב{{בבלי|חולין|י|א}}. הנידון הוא בסכין ששחט בה בהמה ואחר כך שיבר בה את עצמותיה, ולאחר זמן נתגלה שהסכין, פגומה, אומר רב חסדא, שאין הספק האומר שיתכן שעור הבהמה הוא זה שפגם את הסכין, יכול להוציא מידי הוודאי האומר שהעצמות, הם אלו שפגמו את הסכין.
==במשפט העברי==
ב[[משפט העברי]] - בדיני ממונות, אומר הכלל אין ספק מוציא מידי ודאי, שכאשר יש ממון המוטל ב[[ספק (הלכה)|ספק]], ויש אחד שיש לו בעלות ודאית על חפץ, והשני - ספק אם יש לו חלק בדבר, אין לספק להוציא מידי הוודאי, שכן הוודאי נחשב ל[[מוחזק]] בנכסים.
ההלכה נידונת ב[[מסכת יבמות]]{{הערה|{{בבלי|יבמות|לח|א}}.}} כאשר יש שני יורשים אפשריים לאדם שמת, האחד הוא יורש וודאי - בן של המת, והשני ספק אם הוא יורש או לא. עובדה כזו מתרחשת כאשר בנו של המת נפטר בחייו, והאח [[ייבום|ייבם]] את נכסי ה[[אלמנה]] כאשר לא ידוע אם היא [[מעוברת]] או לא, ולאחר זמן נולד [[בן]] שספק אם הוא בנו של הייבם או בנו של האח המת. כאשר מתבצעת חלוקה בנכסי הסבא, מתמודד הנכד מול הבן. בעוד שהבן - הוא האח הייבם, אומר שהוא היורש היחיד, שכן הנכד הוא למעשה בנו שנולד לו לאחר הייבום, טוען הנכד שהוא בנו של האח המת, ולכן הוא יורש את הסבא [[משמוש|מכח אביו]]. במקרה כזה קובעת הגמרא, שמכיון שהייבם הוא בוודאי יורש של הסבא, ואילו הנכד הוא רק מספק יורש, אין ספק מוציא מידי וודאי, ומכיון שהייבם הוא בוודאי יורש הוא נחשב ל[[מוחזק]] בכל הנכסים, [[המוציא מחבירו עליו הראיה|עד שיביא הנכד ראיה]] שגם הוא יורש.
==הפרשנויות לכלל==
|