אין ספק מוציא מידי ודאי – הבדלי גרסאות

# ודאי היתר וספק שקול, כאשר הספק הוא לאיסור, - נחלקו [[רב הונא]] ו[[רב חסדא]] ב[[מסכת חולין]]{{הערה|ב{{בבלי|חולין|י|א}}.}} הנידון הוא בסכין ששחט בה בהמה ואחר כך שיבר בה את עצמותיה, ולאחר זמן נתגלה שהסכין, פגומה, אומר רב חסדא, שאין הספק האומר שיתכן שעור הבהמה הוא זה שפגם את הסכין, יכול להוציא מידי הוודאי האומר שהעצמות, הם אלו שפגמו את הסכין.

 

 

ההלכה נידונת ב[[מסכת יבמות]]{{הערה|{{בבלי|יבמות|לח|א}}.}} כאשר יש שני יורשים אפשריים לאדם שמת, האחד הוא יורש וודאי - בן של המת, והשני ספק אם הוא יורש או לא. עובדה כזו מתרחשת כאשר בנו של המת נפטר בחייו, והאח [[ייבום|ייבם]] את נכסי ה[[אלמנה]] כאשר לא ידוע אם היא [[מעוברת]] או לא, ולאחר זמן נולד [[בן]] שספק אם הוא בנו של הייבם או בנו של האח המת. כאשר מתבצעת חלוקה בנכסי הסבא, מתמודד הנכד מול הבן. בעוד שהבן - הוא האח הייבם, אומר שהוא היורש היחיד, שכן הנכד הוא למעשה בנו שנולד לו לאחר הייבום, טוען הנכד שהוא בנו של האח המת, ולכן הוא יורש את הסבא [[משמוש|מכח אביו]]. במקרה כזה קובעת הגמרא, שמכיון שהייבם הוא בוודאי יורש של הסבא, ואילו הנכד הוא רק מספק יורש, אין ספק מוציא מידי וודאי, ומכיון שהייבם הוא בוודאי יורש הוא נחשב ל[[מוחזק]] בכל הנכסים, [[המוציא מחבירו עליו הראיה|עד שיביא הנכד ראיה]] שגם הוא יורש.

הפרשנות הנראית לכאורה מסוגיא זו, היא שבכל מקרה שלאדם אחד יש חלק בטוח והשני - ספק אם יש לו חלק או לא, נקרא הראשון [[מוחזק]], ולמרות שוודאויותו היא רק על חצי מהנכסים, שכן על החצי השני הוא ספק כשם שהנכד ספק.

 

 

לעומת זאת, ה[[רשב"א]] חלוק על התוספות, וסבור שמדובר בכלל קבוע בכל אדם שיש לו חלק וודאי בנכסים מול אחר שאין לו חלק וודאי, והוא מתרץ שלשני יש [[הפה שאסר הוא הפה שהתיר]], שמכיון שלא ידוע לנו שלראשון יש חלק בנכסים אלא על פיו של השני, יש לנו לקבל גם את אמירתו השניה - שחציה המוחלט שייך לו, וכל עוד לא נקבל חלק אחד מדבריו אין באפשרותינו לקבל את החלק השני של דבריו.