ויקיפדיה

אין ספק מוציא מידי ודאי – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
שורה 6:
הכלל מבטא את עצמו בדיונים שונים:
 
# בספק הרגיל וקרוב לודאי - נחלקו [[רבי יוחנן]] ו[[ריש לקיש]] ב[[מסכת עבודה זרה]], אודות [[עבודה זרה]] שנעבדה ובכך נאסרה בהנאה, ואחר זמן נשתברהנשברה, האם יש לומר שכנראה שהיא בוטלה על ידי עובדיה ואינה נחשבת אצלם יותר, לפי ה[[סברא]] האומרת, שאם לא יכולה היתה העבודה זרה להציל את עצמה, וודאי שלא יכולה להציל את עובדיה. לפי [[ריש לקיש]] ניתן להניח שהיא בוטלה על ידי עובדיה, ולפי רבי יוחנן, למרות שמדובר בספק הרגיל וקרוב לוודאי, אין ספק מוציא מידי וודאי, כלומר: אין דין הבא מכח ספק, גם אם הוא מסתבר וקרוב לוודאי, יכול לערער את הטומאה שחלה על העבודה זרה מכח וודאי{{הערה|{{בבלי|עבודה זרה|מא|ב}}.}}.
 
דיון דומה יש גם ב[[מסכת פסחים]] אודות חולדה שנכנסה לבית עם [[חמץ]] בפיה, שלמרות ההנחה הרגילה שהחולדה אוכלת לרוב את החמץ שבפיה, אין להניח כן מספק, מכיון שוודאי שהחולדה נכנסה לבית עם חמץ בפיה, ולא ידוע בבירור שאכלה את החמץ{{הערה|{{בבלי|פסחים|ט|א}}.}}.
שורה 13:
 
==בדיני ממונות==
ב[[דיני ממונות]] אומרקובע הכלל "אין ספק מוציא מידי ודאי," שכאשר ממון מוטל ב[[ספק (הלכה)|ספק]], וקיים אחד שיש לו בעלות ודאית על חפץ, וספק אם לשני יש חלק בחפץ, האדם המסופק לא יוכל להוציא מידי הוודאי, שכן הוודאי נחשב ל[[מוחזק]] בנכסים.
 
ההלכה נידונת ב[[מסכת יבמות]]{{הערה|{{בבלי|יבמות|לח|א}}.}} כאשר יש שני יורשים אפשריים לאדם שמת, האחד הוא יורש וודאי - בן של המת, והשני ספק אם הוא יורש או לא. עובדה כזו מתרחשת כאשר בנו של המת נפטר בחייו, והאח [[ייבום|ייבם]] את נכסי ה[[אלמנה]] כאשר לא ידוע אם היא [[מעוברת]] או לא, ולאחר זמן נולד [[בן]] שספק אם הוא בנו של הייבם או בנו של האח המת. כאשר מתבצעת חלוקה בנכסי הסבא, מתמודד הנכד מול הבן. בעוד שהבן - הוא האח הייבם, אומר שהוא היורש היחיד, שכן הנכד הוא למעשה בנו שנולד לו לאחר הייבום, טוען הנכד שהוא בנו של האח המת, ולכן הוא יורש את הסבא [[משמוש|מכח אביו]]. במקרה כזה קובעת הגמרא, שמכיון שהייבם הוא בוודאי יורש של הסבא, ואילו הנכד הוא רק מספק יורש, אין ספק מוציא מידי וודאי, ומכיון שהייבם הוא בוודאי יורש הוא נחשב ל[[מוחזק]] בכל הנכסים, [[המוציא מחבירו עליו הראיה|עד שיביא הנכד ראיה]] שגם הוא יורש.
===הקושיה מ"שנים אוחזין"===
===הפרשנויות לכלל===
לפי פרשנות זו, מקשהמביא ה[[תוספות]] עלקושיה המשנהמהמשנה הידועהב[[מסכת שלבבא מציעא]] "[[שנים אוחזין בטלית]],": בהבמשנה נפסק, שאםשכאשר שני אנשים מתווכחים על טלית, האחדאם אומראחד שכולהטוען שכל הטלית שלו והשני אומרטוען שחציה שלו,- נותנים לראשון את חצי הטלית שהשני מודה לו, ואילו בחצי השני עליו הויכוח - [[ממון המוטל בספק חולקים|חולקים את שוויה]]. על כךכעת מקשה התוספות: הרי לראשון יש בעלות על חצי מהטלית, שהרי [[הודאת בעל דין כמאה עדים|השני מודה לו]], ואם כן עלינו לפסוק כדין "אין ספק מוציא מידי וודאי" האומר שהראשון הוא מוחזק? על כך מתרץ התוספות, שכאשרשדווקא האחד הוא בעלים בחלק מהנכסים אינו נהפך הלה להיות מוחזק גם בחלק השני, ודווקאעל בדינידיני [[ירושה]] אמורנאמר חידוש זה, שכן על פי חכמת התורה ליורש יש את כוחותיו של המוריש (הנפטר), מכיוןוכיון שהמוריש היה [[מרא קמא]] על הנכסים, ובעלותו היתה על כל הנכסים, גם ליורשיו יש את כח זה - [[חזקה קמייתא|כל עוד לא יוכח אחרת]].▼
הפרשנות הנראית לכאורה מסוגיא זו, היא שבכל מקרה שלאדם אחד יש חלק בטוח והשני - ספק אם יש לו חלק או לא, נקרא הראשון [[מוחזק]], ולמרות שוודאויותו היא רק על חצי מהנכסים, שכן על החצי השני הוא ספק כשם שהנכד ספק.
 
אך ה[[רשב"א]] חלוק על התוספות, וסבור שמדובר בכלל קבוע, המתקיים בכל אדם שיש לו חלק וודאי בנכסים מול אחר שאין לו חלק וודאי, והוא מתרץ שכיון שלא היינו סומכים על הראשון ומאמינים לו שהטלית שלו לולא אמירתו של השני (על פי הכלל "[[הפה שאסר הוא הפה שהתיר]]") עלינו להאמין לדברי השני הטוענים שחציה שלו. (אך לא אמון מוחלט אלא אמון מספק)
▲לפי פרשנות זו, מקשה ה[[תוספות]] על המשנה הידועה של [[שנים אוחזין בטלית]], בה נפסק, שאם שני אנשים מתווכחים על טלית, האחד אומר שכולה שלו והשני אומר שחציה שלו, נותנים לראשון את חצי הטלית שהשני מודה לו, ואילו בחצי השני עליו הויכוח - [[ממון המוטל בספק חולקים|חולקים]]. על כך מקשה התוספות: הרי לראשון יש בעלות על חצי מהטלית, שהרי [[הודאת בעל דין כמאה עדים|השני מודה לו]], ואם כן עלינו לפסוק כדין "אין ספק מוציא מידי וודאי" האומר שהראשון הוא מוחזק? על כך מתרץ התוספות, שכאשר האחד הוא בעלים בחלק מהנכסים אינו נהפך הלה להיות מוחזק גם בחלק השני, ודווקא בדיני [[ירושה]] אמור חידוש זה, שכן על פי חכמת התורה ליורש יש את כוחותיו של המוריש, מכיון שהמוריש היה [[מרא קמא]] על הנכסים, ובעלותו היתה על כל הנכסים, גם ליורשיו יש את כח זה - [[חזקה קמייתא|כל עוד לא יוכח אחרת]].
 
לעומת זאת, ה[[רשב"א]] חלוק על התוספות, וסבור שמדובר בכלל קבוע בכל אדם שיש לו חלק וודאי בנכסים מול אחר שאין לו חלק וודאי, והוא מתרץ שלשני יש [[הפה שאסר הוא הפה שהתיר]], שמכיון שלא ידוע לנו שלראשון יש חלק בנכסים אלא על פיו של השני, יש לנו לקבל גם את אמירתו השניה - שחציה המוחלט שייך לו, וכל עוד לא נקבל חלק אחד מדבריו אין באפשרותינו לקבל את החלק השני של דבריו.
 
==קישורים חיצוניים==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/אין_ספק_מוציא_מידי_ודאי"