מלחמת לפלנד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Mjbmrbot (שיחה | תרומות)
מ בוט מוסיף: vi:Chiến tranh Lapland
אין תקציר עריכה
שורה 6:
בעוד שכוחות הקרקע הגרמניים נסוגים צפונה, הצי הגרמני מיקש את מבואות הים לפינלנד וניסה לכבוש את האי הפיני "סורסארי" (Suursaari) שב[[המפרץ הפיני|מפרץ פינלנד]] לפני שייפול בידיים סובייטיות, במבצע כושל המכונה "טאנה מזרח" (Tanne Ost). על אף שקצינים מה[[וורמאכט]] והצבא הפיני ניסו לארגן נסיגה שקטה, פרצו קרבות בין כוחות גרמניים ופיניים אפילו לפני שנחתם הסכם השלום הפיני־סובייטי המקדים. הקרבות התחזקו כשהפינים ניסו לעמוד בדרישה הסובייטית שכל הכוחות הגרמניים יגורשו מפינלנד. הפינים הועמדו במצב דומה ל[[איטליה|איטלקים]] וה[[רומניה|רומנים]] שלאחר שנכנעו ל[[בעלות הברית]], נאלצו להלחם על מנת לשחרר את אדמותיהם משלטון הכוחות הגרמניים. משימתם של הפינים הסתבכה בשל הדרישה הסובייטית להשבית את רוב הצבא הפיני, אפילו בזמן המערכה נגד הגרמנים.
 
המפקד הפיני, גנרל היאלמאר סילאסבו (Hjalmar Siilasvuo) שכוחותיו ניצחו את [[הצבא האדום]] ב[[קרב סואומוסאלמי]] (Suomussalmi), הוביל את הפעילות כנגד הגרמנים ובאוקטובר ונובמבר 1944 גרש אותם מרוב השטח הצפוני של פינלנד. הכוחות הגרמניים בפיקודו של הגנרל לותאר רנדוליץ הגיבו בהרס שטחים נרחבים בצפון פינלנד תוך שימוש בטקטיקה של [[אדמה חרוכה]]. יותר משני שליש ממבני המגורים באזור זה נהרסו ובירת המחוז [[רובנאימירובניימי]] נשרפה עד היסוד. בנוסף לאובדן הרכוש המוערך בשווה ערך ל-$300 מיליון דולר (של שנת 1945), כ-100,000 תושבים הפכו לפליטים, מצב שהחמיר את בעיית השיקום שלאחר המלחמה. (לאחר המלחמה הורשע רנדוליץ ב[[פשע מלחמה|פשעי מלחמה]] ונידון ל-20 שנות מאסר). הכוחות הגרמניים האחרונים גורשו באפריל 1945.
 
מניין החיילים שנהרגו היה נמוך יחסית למלחמות אחרות: כ-1,000 פינים וכ-2,000 גרמנים.