כל קבוע כמחצה על מחצה דמי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
←עריכת הפתיח: עריכה, הרחבה |
||
שורה 1:
'''כל קבוע כמחצה על מחצה דמי''' הוא עקרון [[הלכה|הלכתי]] בדיני [[ספק (הלכה)|ספקות]], המסייג במקרים מסוימים את העקרון הרגיל בהלכה לפיו הולכים אחרי ה[[רוב (הלכה)|רוב]]. בפרט, כלל זה עומד בניגוד לכלל המקביל: "[[כל דפריש מרובא פריש]]" (מ[[ארמית]]: כל מה שפרש - מהרוב פרש). כללים אלו מבחינים בין שני סוגי ספקות - בספק הנוגע לעצמים "קבועים" אין משמעות לרוב, ואילו בספק הנוגע לעצם ש"פרש" הולכים אחרי הרוב.
הדוגמה הקלסית להבחנה זו היא במקרה המכונה "תשע חנויות": עיר אחת שיש בה עשר חנויות לממכר בשר; תשע מהן מוכרות בשר [[כשר]] והעשירית מוכרת בשר [[מאכלות אסורים|טרף]]. אם נמצא בשר ברחוב מחוץ לחנויות ולא ידוע מה מקורו - ההלכה היא שמותר לאכול את הבשר משום שרוב החנויות כשרות. אך אם אדם קנה בשר מאחת החנויות והוא לא זוכר מאיזו חנות - במקרה כזה הרוב לא מועיל, ואסור לאכול את הבשר. ההבדל בין שני המקרים הוא שכאשר הבשר נלקח מתוך החנות הוא נחשב "קבוע", ואילו כאשר הוא נמצא מחוץ לחנויות הוא נחשב "פורש".
==מקור הדין==
דין זה נלמד מהפסוק "וארב לו", עד שיתכוין לו, ומכאן למדו תלמידיו של [[רבי ינאי]], שהפסוק בא ללמד דין בנוגע לקבוצת אנשים העומדים יחד, אחד מהם גוי שאסור להורגם אבל אין עונש מיתה על הריגתם, ותשעה מהם יהודים שההורג מהם חייב מיתת בית דין, במקרה שאדם זרק על הקבוצה [[אבן]], והאבן פגעה ביהודי והרגתו, אין לחייב את ההורג מיתה, שכן אין ידוע למי התכוין, ושמא התכוין להרוג גוי ובשוגג הרג את היהודי, וזאת למרות ש[[רוב (הלכה)|רוב]] מוחלט של העומדים במקום הם יהודים{{הערה|{{בבלי|כתובות|טו|א}}.}}.
| |||