הבחורים מוויה פניספרנה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Luckas-bot (שיחה | תרומות)
מ קישורים פנימיים
שורה 1:
'''הבחורים מוויה פניספרנה''' (מ[[איטלקית]]: '''I ragazzi di Via Panisperna''') היו קבוצת מדענים צעירים ב[[רומא]], בהנהגת [[אנריקו פרמי]]. מקור כינויה של הקבוצה בשם הרחוב בו שכן המכון ל[[פיזיקה]] ב[[אוניברסיטת רומא]]. הרחוב עצמו קרוי על שם ה[[מנזר]] מ[[המאה ה-14]] [[סן לורנצו אין פניספרנה]], השוכן כיום ברחוב.
 
הרוח החיה מאחורי הקבוצה היה [[סנאטור]] [[אורסו מריו קורבינו]] (Orso Mario Corbino), [[פיזיקאי]], [[שר]] לחינוך ציבורי לשעבר, ומנהל מכון הפיזיקה בוויה פניספרנה. לקורבינו היה חלום להחיות את הפיזיקה ב[[איטליה]], שמאז התגליות הגדולות של [[אמדאו אבוגדרו]] ו[[אלסנדרו וולטה]] כמעט ונעלמה. לשם כך מינה את אנריקו פרמי בסוף [[1926]] לראשות הקתדרה הראשונה של [[פיזיקה עיונית]] באיטליה. קורבינו פגש בפרמי לראשונה ב-1922, כשהאחרון קיבל תואר [[דוקטור]] בהיותו בן עשרים, והתרשם ממנו מאוד. משנת [[1929]] הקדישו פרמי וקורבינו את מאמציהם להפיכת המכון למרכז מחקר מודרני.
 
תחילה הביא פרמי למכון לפיזיקה [[פרנקו רזטי]] (Franco Rasetti) שאותו הכיר מלימודיו ב[[אוניברסיטת פיזה]] ואליהם הצטרפו [[אדוארדו אמלדי]] (Edoardo Amaldi), [[אוסקר ד'אגוסטינו]] (Oscar D'Agostino), [[אטורה מאיורנה]] (Ettore Majorana), [[ברונו פונטקורבו]] (Bruno Pontecorvo) ו[[אמיליו סגרה]] (Emilio Segrè). כולם היו [[פיזיקאי]]ם, למעט ד'אגוסטינו, שהיה [[כימאי]].
 
הגרסה הראשונה של מעבדת המחקר שלהם הוקדשה בעיקר ל[[ספקטרוסקופיה]] אטומית ומולקולרית; אחר כך הם פנו למחקרים ניסיוניים של [[גרעין האטום]]. בין כיווני המחקר: הפגזת חומרים שונים ב[[נייטרון|נייטרונים]], אותם השיגו על ידי הקרנת [[בריליום]] ב[[קרינת אלפא]] שנפלטו מ[[רדון]], שהוא גז [[רדיואקטיביות|רדיואקטיבי]] ביותר ההופך למספר יסודות מלאכותיים יציבים רדיואקטיביים אפשריים. בחלק התאורטי איפשרו עבודותיהם של פרמי ומאיורנה את הבנת המבנה של גרעין האטום והכוחות הפועלים בו, הידועים כ"[[כוחות מאיורנה]]". בשנים [[1933]] ו-[[1934 במדע|1934]] הם פרסמו את התאוריה הבסיסית של [[קרינת בטא]].
 
ב-[[22 באוקטובר]] [[1934]] הצליחה הקבוצה לגלות שמהירותם של [[נייטרון|נייטרונים]] המסוננים דרך [[פרפין]] יורדת וה[[נייטרון איטי|נייטרונים האיטיים]] יעילים הרבה יותר מהנייטרונים המהירים ביצירת תגובות גרעיניות מסוימות, [[תגלית]] שפתחה את הדרך לפיתוח [[כור גרעיני|הכור הגרעיני]] ומאוחר יותר לפיתוח [[פצצת אטום|פצצת האטום]]. על תגלית זו זכה אנריקו פרמי ב[[פרס נובל לפיזיקה]] ארבע שנים אחר כך.
 
מ-[[1935]] ואילך החל הקבוצה להתפזר, ורוב חבריה היגרו. היו לכך כמה סיבות: ה[[פשיזם]], [[חוקי הגזע באיטליה]], האיום של [[מלחמת העולם השנייה]] הקרבה, ומותו ב-[[1937]] של קורבינו, הרוח החיה מאחורי הקבוצה, בגיל 61. סגרה עבר ב-1936 ללמד ב[[פלרמו]] ב[[סיציליה]] וב-1938 לא הורשה לחזור מביקור בארצות הברית בשל מוצאו היהודי. פונטקורבו עבר ל[[פריז]] ועבד עם [[פרדריק ז'וליו-קירי]]. גם הוא כסגרה לא הורשה לחזור לאיטליה בשל מוצאו היהודי. מאיורנה נעלם בנסיבות מסתוריות בעת הפלגה מפלרמו ל[[נאפולי]] במרץ 1938 לאחר שמשך סכום כסף גדול מהבנק. אנריקו פרמי אומנם לא היה יהודי אך אשתו, לאורה קאפון, הייתה יהודיה. לכן, כאשר נסע ב-[[1938]] ל[[סטוקהולם]], לקבלת [[פרס נובל]], החליט לא לחזור לאיטליה והמשיך משם ל[[ארצות הברית]]. פרנקו רזטי עבר לארצות הברית אחרי המלחמה, ורק [[אדוארדו אמלדי]] נותר באיטליה, ובתקופת השיקום של הפיזיקה האיטלקית אחרי תום מלחמת העולם תרם רבות לייסוד [[CERN]].
 
סיפור הקבוצה מופיע בסרט משנת [[1989]] "I ragazzi di via Panisperna" של הבמאי [[ג'אני אמליו]] (Gianni Amelio).
 
הבניין בוויה פניספרנה כלול כיום בקומפלקס על [[גבעת וימינאליס]], המכיל גם את משרד הפנים האיטלקי. נכון ל-2008 יש כוונה שהבניין יארח את המרכז למחקר ומוזיאון הפיזיקה על שם אנריקו פרמי.