מחשבה (הלכה) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 1:
ב[[הלכה]], ל'''מחשבה'''
==הרהור כדיבור==
ב[[מסכת ברכות]]{{הערה|{{בבלי|ברכות|כ|ב}}.}} נחלקו [[אמוראים]] האם הרהור - מחשבה - נחשבת כדיבור, או לא. לפי [[רב חסדא]] מחשבה אינה נחשבת כדיבור, והראיה היא מכך שאדם טמא, שאסור לו לומר דברי קדושה, צריך להרהר את מילות ברכת המזון במחשבתו, ומכאן שמחשבה אינה נחשבת כדיבור ועליו להרהרה כדי שלא יהיה בטל מדברי קדושה בעוד האחרים עוסקים בברכות השבח. לפי [[רבינא]] הרהור כדיבור, ולכן המשנה מצווה על אדם כזה להרהר במחשבתו את מילות ברכת המזון, ומכאן שגם המחשבה נחשבת כדיבור, אלא שמצווה זו שהגוף יהיה טהור בעת דיבורי קדושה, היא רק במילות דיבור ולא במילות הנאמרות במחשבה, כמו ב[[הר סיני]], שם הוא המקור המחייב להטהר לפני דברי קדושה, ומכיון ששם היו דיבורי קדושה, החובה לשמור על גוף טהור היא רק בעת דיבורי קדושה.
ב[[שולחן ערוך]]{{הערה|סימן מ"ט.}} נפסק שהמהרהר בדברי תורה אינו צריך לברך [[ברכת התורה]], אבל הכותב בדברי תורה צריך לברך ברכת התורה. ה[[מגן אברהם]] ושאר פרשני ה[[שולחן ערוך]] תמהים על פסק זה, שכן אם ההרהור אינו נחשב לדיבור, מדוע על הכותב בדברי תורה צריך לברך, ולכן הם פוסקים שגם הכותב דברי תורה לא יבר מספק. ה[[גר"א]] חלוק על הדברים, וכותב שגם הרהור בדברי תורה נחשב ללימוד התורה, שכן בפסוק המצווה על לימוד התורה{{הערה|[[ספר יהושע]].}} נאמר "והגית בם יומם ולילה", ו"הגיון" היא כינוי למחשבה - "יהיו לרצון אמרי פי '''והגיון''' לבי".
רבי [[שניאור זלמן מלאדי]]{{הערה|[[שולחן ערוך הרב]] הלכות תלמוד תורה.}} חלוק על הדברים, והוא מכריע בין הדיעות, מתוך הפסוק עצמו: "לא ימושו ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה", בתחילת הפסוק נאמר "מפיך", ומכאן שאין אדם יוצא ידי חובת תלמוד תורה אלא אם כן הוא אומר את המילים בפיו; אך כאשר אינו מסוגל לומר בפיו, שכן ישנם זמנים בהם אדם צריך ל[[עיון|עיין]] בעמקות דברי התורה, אז הוא יוצא ידי חובתו גם במחשבה בלבד, יתכן כי ההסבר לכך הוא מהמשך הפסוק "והגית בו יומם ולילה".
רבי [[מרדכי יפה]] בעל הלבוש מסביר את הסתירה בין פסקי השולחן ערוך ברעיון משלו, וזאת על פי הכלל שאין מברכין על המחשבה, גם אם היא מצווה, ולכן הכותב בדברי תורה צריך לברך, אבל החושב בדברי תורה אינו צריך לברך, למרות שהמחשבה נחשבת כמצווה.
==מצוות==
התורה אוסרת להרהר ולחשוב בהרהורים המביאים לידי עבירה, בפסוק "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם", ב[[מסכת ברכות]]{{הערה|{{בבלי|ברכות|יב|ב}}.}} דורשים חז"ל כי התורה אוסרת לפנות אחרי דברים המנתקים את האדם מבוראו, "לבבכם" - זו מחשבת [[מינות]], "ואחרי עיניכם" - אלו מחשבות עבירה, "אשר אתם זונים" אלו מחשבות עבודה זרה. עם זאת, מחשבה רעה שהאדם לא עשאה לבסוף וחזר בו ממחשבתו הרעה, אין הוא נענש עליה, מלבד על מחשבת עבודה זרה{{הערה|1={{בבלי|קידושין|לט|ב}}, ובתוספת הסברו של [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37962&hilite=95a6ef3e-11cf-4346-b036-c9da5235b774&st=%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%94+%D7%A8%D7%A2%D7%94+%D7%90%D7%99%D7%9F&pgnum=414 עיני שמואל בשם האלגזי אהבת עולם דף ק"ב].}}
| |||