חזקת ממון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של Matanyabot (שיחה) לעריכה האחרונה של Nerya |
מ WikiCleaner 0.99 - תיקון הפניה לדף פירושונים - סברא, שור, [[חזק |
||
שורה 5:
==חזקת ממון (חזקה קמייתא) ==
כאשר אדם תובע מחבירו ממון, מלבד הכלל "מאן דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא" האומר כי מהסברא אין לאדם להוציא מחבירו כסף ללא ראיה ברורה, ישנו כלל נוסף המסתעף מדין ה[[חזקה (הלכה)|חזקה]] הידוע, ואומר כי מכיון שהנתבע הוא המוחזק בממון שרוצים להוציא ממנו, לא ניתן להוציא ממנו ללא ראיה ברורה. דין זה מבוסס על דין החזקה הידוע האומר "אל תוציא דבר מחזקתו", כלומר כל עוד לא ידוע אחרת, יש לנו לנהוג כמו במצב הקודם והוודאי.
בעוד שהכלל "מאן דכאיב ליה כאיבא" לעצמו אינו תקף נגד [[חזקת הגוף]], אז הכלל השני הנקרא "חזקת ממון" תקף נגד חזקת הגוף, זאת לפי דעתו של התנא רבי [[יהושע בן חנניה]] ב{{בבלי|כתובות|עו|ב}}. לעומת זאת [[רבן גמליאל דיבנה]] חלוק עליו וסבור כי גם במקרה כזה תגבר חזקת הגוף ותכריע את הספק, וכך נפסק להלכה.
שורה 15:
כך גם סבור היד רמ"ה, ב[[מסכת בבא בתרא]]{{הערה|{{בבלי|בבא בתרא|צב|ב}}.}}:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=דכל היכא דאיכא רובא וחזקה דמסייעי למוכר, כגון צמד ובקר דרובא לא קרו ליה לבקר צמד, '''ואיכא נמי חזקה דמסייעא ליה למוכר, דאוקימנא בחזקת מאריה''', והמוציא מחבירו עליו הראיה, לא אזלינן בתר דמים וחזקה, וכל היכא דאיכא [[רוב (הלכה)|רובא]] דמסייע ליה לבעל וליכא חזקה דמסייעא ליה, כגון המוכר [[שור הבר האירופי|שור]] לחבירו ונמצא [[קרן (אב נזיקין|נגחן]] היכא דרובא לרדיא זביני, דאיכא למימר זיל בתר רובא והוה ליה מקח טעות, ואיכא למימר אוקי ממונא בחזקת מריה ולאו מקח טעות, אזלינן בתר דמים כו' דלא אלימא [[חזקה (הלכה)|חזקה]] למידחא רובא ודמים....
ושמעת מינה דרובא וחזקה, '''חזקה עדיפא, לאוקמי ממונא בחזקת מריה,''' ודווקא היכא דליכא דמים דמסייעא ליה לחד מנייהו כו'. }}
שורה 26:
==כללים נוספים ==
===חזקת מרא קמא===
חזקה נוספת במשפט העברי, היא הבעלות הראשונית על החפץ. דוגמא כזו היא במקרה שאדם [[סחר חליפין|החליף]] עם חבירו שתי בהמות, אך לאחר המכירה התברר כי אחת מהבהמות אינה בחיים, ולא ידוע אם היא מתה כבר לפני ההחלפה וממילא ההחלפה היתה בטעות, או שהיא מתה לאחריה, במקרה כזה כל עוד לא יתברר הספק, בעל הבהמה החיה הוא זה שיקבל לרשותו את הבהמה החיה, ועל בעל הבהמה המתה להביא ראיה שבהמתו היתה בחיים בשעת ההחלפה{{הערה|{{בבלי|כתובות|עז|א}}}}.
חזקה זו היא מהחזקות החשובות ביותר במשפט העברי והיא מכריעה את [[חזקה דמעיקרא]] ולפי שיטת ה[[מהרש"ל]]{{הערה|ב{{בבלי|בבא מציעא|ק|א}}.}} אף את "חזקת ממון" הרגילה. לעומת זאת, ה[[מהרש"א]] וכן משמע בתוספות{{הערה|שם.}} משמע ש"חזקת ממון" אלימה יותר מחזקת מרא קמא, כלומר כאשר אדם [[המוציא מחבירו עליו הראיה|מוחזק בחפץ]], לא תכריע חזקת מרא קמא.
שורה 37:
כלל זה תקף דווקא כאשר הספק קיים על בעלות החפץ עצמו, ולא כאשר הדיון הוא על נושא צדדי, שכן אז אין החזקת החפץ מהווה כל ראיה. מקרה כזה נידון בגמרא, במי שמכר את שפחתו ובמהלך המכירה ילדה השפחה, ולא ידוע אם השפחה ילדה עוד ברשותו ובבעלותו של המוכר והוולד שייך למוכר, או שהלידה התרחשה כבר לאחר המכירה כאשר היא כבר היתה בבעלות הקונה, והוולד שייך לקונה. במקרה כזה, מי שמחזיק בוולד שעליו הספק, הוא זה שיזכה בו.
כלל זה מוסבר ב{{בבלי|בבא קמא|מו|ב}} ב[[סברה (הלכה)|סברא]] ידועה "מאן דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא" (תרגום: מי שסובל מכאב הולך לבית רפואה), כלל המוסבר על ידי [[רבינו יהונתן]] במשל לאדם שנכנס ל[[רופא]] כדי להתרפא ללא כל הוכחה מצידו שהוא חולה. כך גם, אין לאדם לתבוע בבית המשפט שיפצו אותו, אם כלל לא ברור שהוא צודק, ולכן אדם המחזיק בחפץ לא ניתן להוציא ממנו את החפץ בבית הדין ללא ראיה ברורה.
| |||