סימנים (תלמוד) – הבדלי גרסאות

נתינת '''סימנים''' היא אחד מ[[עזר זיכרון|עזרי הזיכרון]] שבהם השתמשו [[חז"ל]] וחכמים מאוחרים יותר ב[[יהדות]], כדי לזכור בעל-פה עניינים שב[[הלכה]] או שב[[אגדה (יהדות)]], בייחוד בזמן שבו [[תורה שבעל פה]] טרם הועלתה על הכתב - רובה או כולה, ומכל מקום נלמדה בעל פה ממש. מדובר בדרך כלל בסוג של [[ראשי תיבות]] (שאמנם לא תמיד נלקחו מראש המילה) הבאים לסכם רשימה או סוגיה כדי להקל על זכירתן. ב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]] מופיעים סימנים כאלה מדי פעם, כעזר לזיכרון הסוגיה.

גם במימרות ישירות של חכמי התלמוד מצאנו שימוש בסימנים, שנועדו לזכור את פרטי הדינים או את סדרם. דוגמאות לכך: בשאלת סדר הברכות ב[[הבדלה]] של [[יום טוב]] שחל להיות ב[[מוצאי שבת]],{{הערה|מסכת פסחים דף קב עמוד ב וקג עמוד א}} נחלקו האמוראים בסדרן: {{ציטוטון|[[רב (אמורא)|רב]] אמר: יקנ"ה, ו[[שמואל (אמורא)|שמואל]] אמר: ינה"ק, ו[[רבה בר נחמני|רבה]] אמר: יהנ"ק, ו[[לוי בר סיסי|לוי]] אמר: קני"ה, ורבנן אמרי: קינ"ה, [[מר בריה דרבנא]] אמר: נקי"ה, [[מרתא]] אמר משמיה דר' יהושע: ניה"ק... [[אביי]] אמר יקזנ"ה ו[[רבא]] אמר יקנה"ז.}} ראשי התיבות מתייחסים לברכת [[בורא פרי הגפן]] ("'''י'''ין"), ה'''ק'''ידוש, ה'''נ'''ר, וברכת ה'''ה'''בדלה. אביי ורבא התייחסו גם לברכת [[שהחיינו]] ("'''ז'''מן").{{הערה|אין הכרח שהאמוראים עצמם, ולא המעתיקים או המסרנים, נקטו באותם ראשי תיבות, אך הדברים מסתברים.}}