מלאכת חורש – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 14:
'''מתולדותיה''' של המלאכה, חפירת [[בור]] (שלא בתוך בניין), סיקול שדה מאבניה, וכל פעולה המכשירה את הקרקע לזריעה. פעולות אלו נחשבות לתולדותיה של מלאכת חורש, שכן כמו שחרישה מכשירה את הקרקע לזריעת הצמחים, גם הם מכשירות את פני הקרקע לזריעה - בעקיפין<ref>לרשימה יותר כוללנית (המשקפת את המציאות החקלאית בארץ ישראל בתקופת התלמוד) ראו: ירושלמי, שבת, פ"ז, ה"ב (מז, ב בדפוס וילנא).</ref>.
מחלוקת המוזכרת פעמים מספר ב[[מסכת שבת]]{{הערה|{{בבלי|שבת|כב|א}}. {{הערה|{{בבלי|שבת|כט|ב}}. {{הערה|{{בבלי|שבת|מו|ב}}.}}}}}}, היא המחלוקת בין [[רבי יהודה]] ל[[רבי שמעון]] על אדם הגורר [[ספסל]] או [[שולחן]] על העפר, באופן שיתכן שיגרם חריץ, אם כי אין הדבר [[פסיק רישיה]] (לא בטוח שיגרם חריץ), לפי רבי יהודה שדבר שאין מתכוין אסור, אין לגרור ספסל על הקרקע שמא יגרם חריץ, ולפי רבי שמעון שדבר שנעשה בלא מתכוין מותר, מותר לגרור ספסל קל שאין ברור שיגרם חריץ על ידו.
לפי הסברו של [[רש"י]], ב[[מסכת ביצה]]{{הערה|{{בבלי|ביצה|כג|ב}}.}}, חלוקים שני תנאים לפי שיטתו של רבי יהודה, האם מותר לגרור [[עגלת תינוק]] בשבת, שכן במצב רגיל, כאשר גלגי העגלה עובדים באופן תקין, הם אינן גורמים לחרישה אלא לכבישת העפר. ההבדל בין חרישה לכבישה, הוא שחרישה היא גרימת חריץ בקרקע על ידי סילוק העפר לצדדים, ואילו כבישה היא כבישת העפר פנימה. לפי דיעה אחת, יש לחשוש שמא גלגלי העגלה יפסיקו את פעולתם דבר שיגרור לחרישה, ולפי דיעה שניה אין לחשוש לכך. לפי הסבר [[תוספות]]{{הערה|ד"ה עגלה}} מדובר בעגלה המיועדת ללימוד הליכה לילדים קטנים, יש לה שלושה גלגלים, הילד הולך תוך כדי אחיזה בעגלה, וכך לומד ללכת.
מחלוקת זו אינה אקטואלית, שכן ההלכה נפסקת כרבי שמעון שאין לחשוש שמא גלגלי העגלה יעשו חריץ בקרקע, אם כי גם לפי רבי שמעון אסור להוביל תינוק בעגלה כבידה שידוע שגלגליה יעשו חריץ בקרקע.
==קישורים חיצוניים==
* {{ויקישיבה|חורש}} (מתוך ספרו של אחיקם קשת [[קובץ יסודות וחקירות השלם]])
| |||