פנחס ליטבינובסקי – הבדלי גרסאות

 

בשנת [[1919]], לאחר מלחמת העולם הראשונה, עלה ליטבינובסקי בשנית לישראל, בלווית רעייתו ליזה, על סיפון האוניה "רוסלן". באניה זו הגיעו עמו גם הצייר [[יוסף זריצקי]], [[ברוך אגדתי]] ופרופסור [[יוסף קלויזנר]]. הזוג התיישב ב[[ירושלים]],אולם כעבור תקופה קצרה עבר לחיות בקומונה שב[[ביתניה עילית]] שב[[הגליל|גליל]]. עבודתו בציור בירושלים נמשכה וזכתה להצלחה ובשנים [[1924]]-[[1928]] הוצגו יצירותיו בתיאטרון "[[האהל]]" ב[[תל אביב]] וב[[מגדל דוד]] בירושלים. בשנת [[1926]] עיצב את תפאורת המחזה "[[הדיבוק]]" שהוצג ב[[הבימה]]. בהבימה זכה לפגוש לראשונה את [[חנה רובינא]].

 

ב[[שנות השלושים]] הרבה ליטבינובסקי לשהות ב[[פריז]] והושפע מעבודותיהם של [[אנרי מאטיס]], [[פיקאסו]] ושל הציירים היהודים מקרב [[האסכולה של פריז]]. בשנת [[1935]] הוא ערך תערוכת יחיד ראשונה של יצירותיו בבצלאל. בשלהי תקופה זו הוא עבר עם משפחתו וחי במשותף עם האמן [[משה מוקדי]] והשניים הקימו יחד [[סטודיו]] לציור.

ליטבינובסקי הוא חתן [[פרס דיזנגוף]] לשנת [[1939]], [[יקיר ירושלים]] בשנת [[1970]] וחתן [[פרס ישראל]] לציור לשנת [[1980]].

 

 

בשנת [[1986]], במלאת שנה למותו, התקיימה ב[[משכן הכנסת]] תערוכה מיצירותיו.