תוספות איוורא – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Yonidebot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: אוית; הסרת רווח מיותר;
שורה 1:
'''תוספות איוורא''' הוא קובץ [[תוספות]] על [[תלמוד בבלי|התלמוד]] שנכתב על ידי קבוצת חכמים מהעיר איוורא (כיום [[אוורה|אֶוְורֶה]] - Évreux שבחבל [[נורמנדי עילית]] בצפון [[צרפת]]), בשלהי המאה האחרונה לאלף החמישי ([[המאה ה-13]]). חכמים אלו היו מאחרוני [[בעלי התוספות]], וחידושיהם שולבו בתוספות הנדפסים עם התלמוד. השם "איוורא" אוייתאוית בספרות במגוון של צורות, כגון "אברא", "אוביה", "ייברא" ו"עיברא".
 
בראש קבוצת חכמי איוורא עמדו שלושה אחים, בניו של רבי שניאור: רבי משה, רבי שמואל ורבי יצחק, המכונים '''גדולי איוורא'''. הם למדו במשותף, נשאו ונתנו זה עם זה, ופעמים מוסר האחד את חידושיו של השני. הם כתבו תוספות על [[מסכת]]ות רבות, אפשר גם שעל כל הש"ס, וחומר רב נשתייר מתורתם על [[סדר קדשים]] (חלקו מובא ב[[שיטה מקובצת]] על סדר זה). תוספותיהם מכונים גם "שיטת איוורא".
שורה 27:
 
==גישתם של גדולי איוורא בהוראה==
השקפתם של חכמי איוורא על עצמאות התלמיד ביחס לרבו משתקפת במקור הבא: {{הערה|מובא ב[[אורחות חיים]], הלכות תלמוד תורה, סימן כא}}
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=הרב רבי משה, רבו של [[רבינו יונה]], ואחיו מר שמואל מאיוורה, כתבו באגרותיהם: מיום שגלו אבותינו וחרב [[בית המקדש|בית מקדשנו]] ונשתבשו הארצות ונתמעטו התורות והלבבות, אין לנו עוד לומר 'מורא רבך כמורא שמים', וכל הדינין הראויין לעשות תלמיד לרב - נתבטלו, כי הגמרות והפירושים והחידושין והחיבורים הם המורים האנשים, והכל לפי פקחות הלבבות. ולכך היו רגילים שבעירם יחזיק התלמיד מדרש, ולא אמרינן בהא: כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. וכן יסתור דבריו התלמיד לרב, אם יוכל לפי פלפולו.}}