הרמן גרבה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 13:
בחודש אוגוסט [[1941]], לאחר פלישת הנאצים ל[[ברית המועצות]], נשלח גרבה מטעם החברה בה עבד לעיר [[לבוב]] במערב אוקראינה על מנת לגייס ולפקח על קבוצות עובדים שיבצעו עבודות בנייה ושיפוץ מבנים, שהיו חיוניים לאחזקת [[מסילת רכבת|מסילות הברזל]] באזור, עבור הנהלת רכבות הרייך (Reichsbahn).
 
בספטמבר 1941 הגיע גרבה לעיר [[זדולבונוב]] [http://en.wikipedia.org/wiki/Zdolbuniv] בחבל [[ווהלין]] במערב אוקראינה, שם הקים את המשרד הראשי של החברה, ומשם ניהל רשת של סניפים ברחבי ווהלין. בכל סניפי החברה בווהלין העסיק יהודים, גברים ונשים, שמספרם הגיע ל-5,000. במשרדו הראשי בזדולבונוב העסיק כ-30 פקידות יהודיות. יחסו לעובדיו היהודים היה יחס טוב ותומך. בהשפעתו גילו גם מנהלי העבודה הגרמנים וה[[פולני|פולנים]] בסניפיו יחס דומה לעובדים היהודים.
 
ככל שהתרבו הרדיפות, ההתעללויות והרציחות של היהודים הפך יחסו של גרבה לעובדיו היהודים וליתר יהודי ווהלין ליחס מגונן והוא החל בפעולות שתדלנות והצלה. בווהלין, אשר עד לפלישת הנאצים לברית המועצות, ב-[[22 ביוני]] 1941, נכללה בתחומי פולין, חי מיעוט פולני של אנשי מינהל ועסקים. יחס האוקראינים לפולנים היה שלילי. הרמן גרבה התייחס גם לפולנים באהדה ולכן הורתה מפקדת תנועת המחתרת הפולנית, [[ארמיה קריובה]] (צבא המולדת), אשר ככלל לא גילתה יחס חיובי ליהודים, להגן על גרבה ולסייע לו בפעולותיו להצלת יהודים. באופן זה נעזרו עובדיו של גרבה בקבלת תעודות "אריות" של פולנים כביכול והודות לכך ניצלו חייהם.