ג'יימס פנטון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←רשימת יצירות חלקית: זוטה |
מ תיקון מהפניה |
||
שורה 3:
ג'יימס פנטון נולד ב[[לינקולן (עיר)|לינקולן]] אנגליה, גדל ב[[יורקשייר]] ובליצ'פילד ולמד בבית הספר הפרטי רפטון (Repton). ברפטון קרא פנטון לראשונה שירים של [[ויסטן יו אודן]] ואף פגש במשורר עצמו כשהלה הוזמן לקרוא משיריו ברפטון. שירתו של אודן הייתה עתידה להיות בעלת ההשפעה החשובה ביותר על שיריו של פנטון והמפגש בין שניהם הוליד ברבות הימים ידידות שנמשכה עד מותו של אודן ב-1973.
בשנת [[1968]] בזמן שלמד [[פילוסופיה]] ו[[פסיכולוגיה]] ל[[תואר ראשון]] בקולג' מגדלן ב[[אוקספורד]] זכה פנטון בפרס ניודיגייט שניתן לסטודנט על השיר הטוב ביותר על נושא מסוים. פנטון לא ידע דבר על הנושא שנבחר, "היפתחותה של יפן 1853-1854", לפני שהחל לכתוב, אבל בנחישות ובביטחון עצמי שאפיינו אותו בהמשך הדרך למד פנטון את ההיסטוריה היפנית לעומק והפואמה שיצר "הריהוט המערבי שלנו" הייתה שילוב יוצא דופן בין 21 [[סונטה
לאחר קבלת התואר הראשון ב-[[1970]] הוא החליט לעסוק בעיתונאות. ב-[[1971]] הצטרף לצוות העיתון "ניו סטייטמן", תחילה במוסף הספרותי ואחר־כך ככתב מדיני. שנה אחר־כך פרסם את אוסף השירים הראשון שלו "מורנת קצה" (Terminal Moraine){{כ}}{{הערה|[[מורנה (גאוגרפיה)|מורנה]] (או '''סחופת קרחונים''') היא מונח ב[[גאוגרפיה]] וב[[גאולוגיה]] - גלי האבנים שנשארו ב[[עמק קרחוני]] שעוצב על ידי תנועת [[קרחון]] ושחיקתו את העמק. '''מורנת קצה''' היא רכס הסלעים שנשאר בראש הקרחון, במיקום המרבי שאליו הוא התפשט וממנו החל לסגת.}} וזכה בפרס גרגורי. בין השנים 1972-1976 שימש כעיתונאי פרילאנס בדרום מזרח אסיה. חוויותיו מתקופה זו שימשו בסיס לאסופת השירים "זיכרון המלחמה" (1982) כמו גם לאוסף המאמרים בספר "כל המקומות השגויים" שיצא לאור ב-1988.
| |||