ברית ערי הנזה – הבדלי גרסאות

כבר ב[[ימי הביניים המוקדמים]] אפשר להבחין בהתפתחות נרחבת של הכלכלה באזור צפון גרמניה ובאזור הבלטי. זאת עקב התפתחות נרחבת של הכלכלה ה[[פיאודליזם|פיאודלית]] באותם אזורים וכן התפתחות העירונית ב[[מערב אירופה]] שנצרכה ל[[חומר גלם|חומרי גלם]] מצפון מזרח אירופה. ארצות השפלה יבאו תוצרת חקלאית רבה מאותו אזור. העיר [[נובגורוד]] הייתה למרכז האירופי למסחר ב[[פרווה|פרוות]]. בעקבות הכלכלה המתפתחת נוסדו ערים רבות, רובן גרמניות כמו [[ליבק]], [[ויסמר]], [[ריגה]], [[דאנציג]] ועוד. הסוחרים הגרמנים, בכוח ארגוניהם החזקים, הפכו לכוח הכלכלי המונופוליסטי בערים אלו. כבר במאה ה-10 ארגוני סוחרים אלו הקימו סניפים ב[[לונדון]] וב[[גוטלאנד]]. במאה ה-12 הם קיבלו זכויות מסחר ב[[אנגליה]] וב[[פלנדריה]]. הערים ליבק ו[[המבורג]] כרתו ברית להגנה על המסחר שלהן, ב-1256 הצטרפו עוד ערים לברית.

 

 

במאה ה-15 החלה שקיעתה ההדרגתית של הברית. מדינות לאומיות שהחלו להווצר השפיעו על הטיית חשיבות המסחר למסחר פנימי בתוך אותן מדינות. ערי ברית, למרות מאמציה של ליבק לחזק את קשרי הברית, החלו להעדיף את קשרי המסחר הפנימי במדינותיהן או המסחר האזורי בתחומן (האזור הבלטי) על פני המסחר הבינלאומי. ערי הברית הדרומיות נפרדו מהצפוניות וערי הולנד הפכו למונופול עצמאי. גברה התחרות בין סוחרים בערים שונות וגברו הניגודים בין הסוחרים ל[[גילדה|גילדות]] האומנים. באזורים אחרים של אירופה קמו בריתות כלכליות מתחרות לברית האנזה. הברית תמכה בסוחרים נגד היצרנים והאומנים ואיימה לגרש מהברית כל עיר שבה קולות האומנים יגברו במועצת העיר. במאה ה-17 הברית התפרקה לחלוטין וב-1669 נשארו רק 6 ערים בברית.