קולנוע רקס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
הרחבה ע"פ כתבה במוסף שבת במקור ראשון מאת עמרם קליין |
||
שורה 1:
[[קובץ:PrincessMaryStreet2.jpg|שמאל|ממוזער|300px|קולנוע רקס ב[[רחוב שלומציון המלכה|רחוב הנסיכה מרי]] (במעלה הרחוב, משמאל)]]
'''קולנוע רקס''' היה [[בית קולנוע]] שפעל ב[[ירושלים]] בתקופת [[המנדט הבריטי]]. הוא שכן בין רחוב פרינסס מרי (כיום [[רחוב שלומציון המלכה]]) ל[[רחוב הלל]], והיה בבעלות [[איש עסקים|איש העסקים]] ה[[ערבים נוצרים|ערבי-נוצרי]] ג'וזף אלבינה<ref>משה חננאל, '''הירושלמים - מסע בספר הטלפון המנדטורי 1946''', ירושלים 2007, עמוד 232</ref>. בית הקולנוע היה מקום בילוי פופולרי בקרב תושבי העיר היהודים, הערבים וגם בקרב הבריטים. פעלה בו מערכת חימום מרכזית, והוצגו בו, בין היתר, סרטי חברת "נייל פילם" (סרטי הנילוס) ה[[מצרים|מצריים]].
בניית בית הקולנוע החלה בשנת [[1935]] וב-[[16 ביוני]] [[1938]] נערכה בו הקרנת הבכורה. היו בו כ-1300 מקומות ישיבה.
הקולנוע שימש פעמיים זירה לפעולות תגמול של [[אצ"ל]] נגד מטרות ערביות. ב-[[29 במאי]] [[1939]] נכנסה לקולנוע חוליה בת 7 פעילי הארגון, לאחר שרכשו כרטיסים לצפייה בסרט [[טרזן]]. במהלך ההקרנה הופעל באולם מטען חבלה עם מנגנון השהיה שהוסלק בבטנת מעיל, ומטענים נוספים הושלכו לאולם מן היציע. 18 בני אדם נפגעו בפעולה זו, ולבית הקולנוע נגרם נזק של 20,000 [[לא"י]]. אנשי האצ"ל הצליחו לחמוק מן הקולנוע ללא פגע. מחשש לפיגוע נקם החליט המפקד הצבאי הבריטי של ירושלים על סגירת בתי הקולנוע, בתי הקפה ושאר אתרי הבילוי היהודיים בעיר <ref>[http://www.daat.ac.il/DAAT/history/belahav/1c-2.htm האצ"ל בפיקודו של דוד רזיאל] באתר דעת</ref>.▼
▲הקולנוע שימש פעמיים זירה לפעולות תגמול של [[אצ"ל]] נגד מטרות ערביות. ב-[[29 במאי]] [[1939]] נכנסה לקולנוע חוליה בת 7 פעילי הארגון, לאחר שרכשו כרטיסים לצפייה בסרט [[טרזן]]. במהלך ההקרנה הופעל באולם מטען חבלה עם מנגנון השהיה שהוסלק בבטנת מעיל, ומטענים נוספים הושלכו לאולם מן היציע.
ב- [[4 בדצמבר]] [[1947]], כתגובה ל[[ההתקפה על המרכז המסחרי בממילא|הצתת המרכז המסחרי היהודי בממילא]] יום קודם לכן, הוצת קולנוע רקס על ידי האצ"ל. בעקבות זאת ניטש הקולנוע, ולאחר מכן נהרס. על חורבותיו הוקמו, לימים, בניין האחים ישראל ובית קופת חולים מאוחדת.▼
▲ב-
[[יוסי בנאי]] מזכיר את הקולנוע בשירו הנוסטלגי "[[אני וסימון ומואיז הקטן]]", כזירת התרחשותן של חלק מעלילות ילדותו בירושלים:
|