פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 1,014 בתים ,  לפני 8 שנים
מקור דין זה הוא מהמילים בפסוק לח, "טמא הוא לכם". בגמרא במסכת חולין דורשת את המילים "לכם", - לכל צרכיכם, כלומר לא רק האוכל עצמו טמא, אלא כל חלק הנטפל אליו ומשמש לצורך האוכל, והוא העור המשמש כיד.
 
{{ערך מורחב|ערך=[[ידות לטומאה]]}}
[[רב (אמורא)|רב]] ו[[רבי יוחנן]] נחלקו, האם דין יד הוא רק כדי להביא ולהוציא טומאה, או גם בנוגע לדיני הכשר לקבלת טומאה, שהוא דין התורה שכדי שאוכל יהיה טמא על ידי נגיעה בדבר טמא, עליו להיות מוכשר לקבל טומאה, וזאת על ידי שנופלים עליו מים. לפי רבי יוחנן, גם ההכשר הוא מדיני קבלת הטומאה, כלומר יש להחשיב פעולה זו בה אוכל נהיה מוכשר לקבל טומאה, כשאר דיני הטומאה, מכיון שהוא הגורם להם. בשפתם של חז"ל נקראת סברא זא בשם "הכשר תחילת טומאה". רב חלוק על כך, וסבור שאין להחשיב את ההכשר כאחד מדיני הטומאה ב[[רמב"ם]]{{הערה|{{רמב"ם|טומאת אוכלין|כא|לג}}.}} נפסקת ההלכה כרבי יוחנן, על פי הכלל הידוע, רב ורבי יוחנן - הלכה כרבי יוחנן.
 
==דינים מדרבנן==
'''האוכל ושותה מאכלים טמאים''' - מכיוון שאוכל ומשקה אינם נעשים "אב הטומאה", מן התורה אין הם מטמאים אדם. חכמים החמירו, שהאוכל או שותה דברים טמאים (דבר מותר כשלעצמו, כפי שהתבאר) נעשה בכך טמא טומאה קלה, במדרגת "שני לטומאה", והוא אסור לאכול תרומה או לנגוע בה עד שיטבול במקווה<ref>משנה מסכת זבים פרק ה משנה יב</ref>. הסיבה לכך: החשש שאדם שאוכל תרומה יאכלנה תוך כדי אכילת חולין טמאים, ואפשר שחלקי המזון יגעו זה בזה בתוך פיו והתרומה תיטמא.