תרומות ומעשרות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות (-השניה +השנייה)
מ הגהה
שורה 1:
{{מפנה|מעשר|הפרשת נכסים לצדקה|מעשר כספים}}
{{עריכה}}
'''תרומות ומעשרות''' הם חלק מה[[מתנות כהונה]] והינם שם כולל למספר הפרשות שה[[תורה]] וספרות ההלכה שאחריה מצווות להפריש מתוך היבול החקלאי
ב[[יהדות]], '''תרומות ומעשרות''' הם חלק מ[[מתנות כהונה|מתנות הכהונה]] והינם שם כולל למספר הפרשות שה[[תורה]] וספרות ההלכה שאחריה מצווות להפריש מתוך היבול החקלאי הגדל ב[[ארץ ישראל]] לטובת ה[[כהן|כוהנים]] וה[[לוי (יהדות)|לויים]] אשר הוקדשו לעבודה רוחנית ב[[בית המקדש]] ובהוראת התורה ועל כן לא קבלו נחלה בארץ, וכן עבור העניים ועבור העלאת קורבן ואכילה עצמית בירושלים.
 
יבול אשר לא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות נקרא [[טבל]], יבול אשר מקורו באדם שאינו נאמן על התרומות והמעשרות נקרא [[דמאי]] (וחייב בהפרשה מספק) ויבול אשר הופרשו ממנו תרומות ומעשרות כדין, נקרא בלשון המשנה "מתוקן".
שורה 17:
==בהלכה==
 
חובות ההפרשה והמעשרות לא נמסרו בתורה בצורה מרוכזת ומסודרת ועל כן ההלכה, בזמן בית שני ואחריו, עסקה בזה רבות. ה[[תנאים]] צרפו את כל המקורות המתאימים בתורה העוסקים בנושא ופירשו אותם ומסרו רשימה מדויקת של תרומות ומעשרות. מקורות נוספים ניתן למצוא בתלמוד וכן בכתבים שמחוץ להלכה כגון [[ספר היובלות]], , [[פילון האלכסנדרוני]] ו[[יוספוס פלביוס]] .
 
מקור ושורש המצווה
 
נאמר בתורה : "ראשית דגנך תירשך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו"
ועוד נאמר : "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה" ולמדו חז"ל: מה דגן ותירוש ויצהר הם מאכל אדם וגידולם מן הארץ ויש להם בעלים שנאמר "דגנך", כך כל כיוצא בהם מאכלים מגידולי קרקע בגבולות ארץ ישראל חייבים בתרומות ומעשרות לפני אכילתם, והיא מצוות עשה מן התורה .
 
התנאים לחיוב הפרשת תרומות ומעשרות א.חיוב הפרשת תרומות ומעשרות חל על תוצרת חקלאית ברת חיוב כנ"ל משיתקימו בה התנאים הבאים:
א.חיוב הפרשת תרומות ומעשרות חל על תוצרת חקלאית ברת חיוב כנ"ל משיתקימו בה התנאים הבאים:
 
- [[עונת המעשרות]]: היינו מצב שבו התבואה הגיע לשלב צמיחה או בשלות הפרי שכבר ראויים לאכילה, וכל שלא הגיעו לשלב זה פטורים מתו"מ .
 
- גמר מלאכה: היינו שהגיעו לשלב הסופי ונעשו בהם כל המלאכות שנעשות בתוצרת, וכל שלא נגמרה מלאכתן, כגון, תבואה- שקצרה ודשה אך עדיין לא זרה ולא מרח אותה, לא נקרא גמר מלאכה ויכול לאכול מתבואה זו אכילת עראי עד שתגמר מלאכתה.
שורה 33 ⟵ 32:
- קביעתם למעשרות: היינו הפעולה הסופית לאחר שהגיעה התוצרת לעונת המעשרות וגם נגמרה מלאכתה. כגון: שהביאם לביתו לאכלם, מכר אותם לאחר, או בישלם באש.
 
אמרו חז"ל : "אין מעשרין מן החדש על הישן, ולא מהישן על החדש". דהיינו שאין לעשר מפירות של שנה זו על פירות של שנה שעברה וכן להיפך, ואם עבר והפריש, לא עשה כלום וצריך לחזור ולהפריש תו"מ כדין . התאריך הקובע בשנת המעשר: לירקות- א' בתשרי, ובאילנות- טו' בשבט. שכל מה שנלקט עד תאריך זה שייך לשנת המעשרות הקודמת, ואין להפריש ממנו על מה שנלקט לאחר התאריך הנ"ל.
 
מהו טבל?
כל תוצרת חקלאית הראויה להפריש ממנה תו"מ כנ"ל, ולא הופרשו ממנה נקראת "טבל" מלשון "טב-לא" לא טוב דהיינו לא מתוקן. ולמעשה אכילת טבל חמורה יותר מאכילת נבילות וטריפות, שהאוכל טבל האסור מן התורה, חייב מיתה בידי שמים שנאמר : "ולא תחללו את קדשי בני ישראל ולא תמותו", ואילו האוכל נבילות וטריפות עובר בלאו, וענשו מלקות.
 
סוגי התרומות ומהותם:
 
בזמן שבית המקדש קיים, מצוות תו"מ כללה שתי מצוות: האחת היא ההפרשה , והשנייה היא הנתינה לזכאים בה, דהיינו כהן, לוי, עני. בזמן הזה למעשה אנו מקיימים רק את מצות ההפרשה, ונתינה כמעט ולא מתממשת.
ישנם ארבעה סוגי הפרשות המופרשות מגידולים שהם טבל ודאי בלבד לפני אכילתם והם: תרומה גדולה, מעשר ראשון, תרומת מעשר, מעשר שני או מעשר עני (דבר התלוי בסדר השנים לחשבון השמיטה).
 
שורה 63 ⟵ 62:
המקור למעשר ראשון בתורה הוא בספר [[במדבר]] בפרשת קורח (פרק י"ח פס' כ"א - כ"ד).
המעשר הראשון אמנם ניתן ללויים אך הוא חולין גמור ומותר לכל אדם לאוכלו ברשות בעליו.
מהותה- הפרשה זו ניתנת ללווים משרתי עבודת הקודש, לאחר שהופרשה התרומה לכהן, ושיעורו עשירית (10%) מכל התוצרת כל מין בפני עצמו שנאמר : "וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה', הוא קדש לה' " ועוד נאמר : "ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה חלף עבדתם אשר הם עבדים את עבדת אהל מועד". וכן : " כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה, נתתי ללווים לנחלה".
בזמן הזה- מעשר ראשון יש הנוהגים ליתנו לכל מי שמוכר כלוי , ויש נוהגים שלא ליתנו ללוי מחמת הספק מיהו לוי באמת, וכלל ידוע הוא, "שהמוציא מחברו עליו הראיה" כלומר שעל הלוי חובת ההוכחה להוכיח שהוא אכן לוי כדי לקבל את חלקו בתוצרת, לכן בפועל די לקבוע מקומו בעת אמירת סדר ההפרשה, ולאחר סיום ההפרשה הוא נאכל אם שאר התוצרת לכל אדם, משום שאין בו קדושה כלל .
 
===תרומת מעשר מן המעשר===