תרומות ומעשרות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות (-השניה +השנייה) |
מ הגהה |
||
שורה 1:
{{מפנה|מעשר|הפרשת נכסים לצדקה|מעשר כספים}}
{{עריכה}}
ב[[יהדות]], '''תרומות ומעשרות''' הם חלק מ[[מתנות כהונה|מתנות הכהונה]] והינם שם כולל למספר הפרשות שה[[תורה]] וספרות ההלכה שאחריה מצווות להפריש מתוך היבול החקלאי הגדל ב[[ארץ ישראל]] לטובת ה[[כהן|כוהנים]] וה[[לוי (יהדות)|לויים]] אשר הוקדשו לעבודה רוחנית ב[[בית המקדש]] ובהוראת התורה ועל כן לא קבלו נחלה בארץ, וכן עבור העניים ועבור העלאת קורבן ואכילה עצמית בירושלים.
יבול אשר לא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות נקרא [[טבל]], יבול אשר מקורו באדם שאינו נאמן על התרומות והמעשרות נקרא [[דמאי]] (וחייב בהפרשה מספק) ויבול אשר הופרשו ממנו תרומות ומעשרות כדין, נקרא בלשון המשנה "מתוקן".
שורה 17:
==בהלכה==
חובות ההפרשה והמעשרות לא נמסרו בתורה בצורה מרוכזת ומסודרת ועל כן ההלכה, בזמן בית שני ואחריו, עסקה בזה רבות. ה[[תנאים]] צרפו את כל המקורות המתאימים בתורה העוסקים בנושא ופירשו אותם ומסרו רשימה מדויקת של תרומות ומעשרות. מקורות נוספים ניתן למצוא בתלמוד וכן בכתבים שמחוץ להלכה כגון [[ספר היובלות]]
מקור ושורש המצווה
נאמר בתורה
ועוד נאמר
התנאים לחיוב הפרשת תרומות ומעשרות א.חיוב הפרשת תרומות ומעשרות חל על תוצרת חקלאית ברת חיוב כנ"ל משיתקימו בה התנאים הבאים:
- [[עונת המעשרות]]: היינו מצב שבו התבואה הגיע לשלב צמיחה או בשלות הפרי שכבר ראויים לאכילה, וכל שלא הגיעו לשלב זה פטורים מתו"מ
- גמר מלאכה: היינו שהגיעו לשלב הסופי ונעשו בהם כל המלאכות שנעשות בתוצרת, וכל שלא נגמרה מלאכתן, כגון, תבואה- שקצרה ודשה אך עדיין לא זרה ולא מרח אותה, לא נקרא גמר מלאכה ויכול לאכול מתבואה זו אכילת עראי עד שתגמר מלאכתה.
שורה 33 ⟵ 32:
- קביעתם למעשרות: היינו הפעולה הסופית לאחר שהגיעה התוצרת לעונת המעשרות וגם נגמרה מלאכתה. כגון: שהביאם לביתו לאכלם, מכר אותם לאחר, או בישלם באש.
אמרו חז"ל
מהו טבל?
כל תוצרת חקלאית הראויה להפריש ממנה תו"מ כנ"ל, ולא הופרשו ממנה נקראת "טבל" מלשון "טב-לא" לא טוב דהיינו לא מתוקן. ולמעשה אכילת טבל חמורה יותר מאכילת נבילות וטריפות, שהאוכל טבל האסור מן התורה, חייב מיתה בידי שמים שנאמר
סוגי התרומות ומהותם:
בזמן שבית המקדש קיים, מצוות תו"מ כללה שתי מצוות: האחת היא ההפרשה
ישנם ארבעה סוגי הפרשות המופרשות מגידולים שהם טבל ודאי בלבד לפני אכילתם והם: תרומה גדולה, מעשר ראשון, תרומת מעשר, מעשר שני או מעשר עני (דבר התלוי בסדר השנים לחשבון השמיטה).
שורה 63 ⟵ 62:
המקור למעשר ראשון בתורה הוא בספר [[במדבר]] בפרשת קורח (פרק י"ח פס' כ"א - כ"ד).
המעשר הראשון אמנם ניתן ללויים אך הוא חולין גמור ומותר לכל אדם לאוכלו ברשות בעליו.
מהותה- הפרשה זו ניתנת ללווים משרתי עבודת הקודש, לאחר שהופרשה התרומה לכהן, ושיעורו עשירית (10%) מכל התוצרת כל מין בפני עצמו שנאמר
בזמן הזה- מעשר ראשון יש הנוהגים ליתנו לכל מי שמוכר כלוי
===תרומת מעשר מן המעשר===
|