אלבן ברג – הבדלי גרסאות

אלבן, כמו כל ילדי המשפחה, למד [[פסנתר]] אצל האומנת, וכשהתחיל ללמוד אצל שנברג כתב כבר כ-80 שירים ויצירות לפסנתר בארבע ידיים. רק ב-[[1904]] הוא קיבל לראשונה חינוך מוזיקלי פורמלי מידיו של שנברג, אצלו למד [[קונטרפונקט]], [[הרמוניה]] ומ-[[1907]] גם [[הלחנה]]. בהדרכתו של שנברג כתב, בין השאר, '''חמש טיוטות ל[[סונטה (מוזיקה)סונאטה|סונטותסונאטות]] לפסנתר''' ו[[ליד|שירים]], ביניהם '''שבעה שירים מוקדמים''' (Sieben frühe Lieder); שלושה מהם היו היצירות הראשונות שלו שבוצעו בקונצרט פומבי.

יצירות אלו טבועות כבר בחותמו של ברג המאוחר, וניכרת בהן השפעתו העזה של שנברג. אם ביצירות שכתב עד שהפך לתלמידו של שנברג ניכר עירוב סגנונות הססני בין [[בראהמס]], [[רוברט שומן|שומאן]], [[הוגו וולף]] ו[[דביסי]], הרי שחמש הטיוטות לסונטות כבר קרובות בסגנונן ל'''סונטהסונאטה אופוס 1''', סונטהסונאטה בת פרק אחד שהיא הישג בלתי-רגיל עבור מלחין בתחילת דרכו; מן הרביעית שבהן הוא שאב את הנושא לאינטרלוד במערכה השלישית של '''ווצק'''. יצירות אחרות שכתב ב"תקופת שנברג" הן ארבעה שירים, אופ' 2 ורביעיית המיתרים אופ' 3.

בשנים אלו פיתח ברג מאוד את הכתיבה המוֹנִיסטית, כלומר הלחנה המבוססת על נושא או אלמנט יחיד, בניגוד לכתיבה הקלאסית שהייתה לרוב דואליסטית והתבססה על הנגדה בין שני נושאים. בכך הביאו ברג ושנברג אל שיאה מגמה שהלכה והתחזקה במשך כל התקופה ה[[מוזיקה רומנטית|רומנטית]]. כך למשל הסונטההסונאטה אופ' 1 נובעת כולה מן המוטיב הפותח ומן ה[[קוורטה]] העולה שבבסיסו. גם לאחר שסיים ללמוד אצל שנברג נשאר ברג ידידו הקרוב וראה בו מעין דמות-אב. שנברג עצמו התפתח מבחינה מוזיקלית כתוצאה מן ההפריה ההדדית בין שני הגאונים, ובשנים בהן לימד את ברג כתב שנברג כמה מיצירותיו הטובות ביותר.