כוונה (יהדות) – הבדלי גרסאות

התפילה היא המצווה שבה באה הכוונה לידי ביטוי, באופן הנרחב ביותר. התפילה היא פנייה ישירה של המתפלל אל בוראואלוהיו באמצעות אמירה. נוסח התפילה שהינו קבוע{{הערה|אכן ב[[יהדות התפוצות|עדות ישראל]] השונות קיימים נוסחאות תפילה שונים, אך המבנה הבסיסי של נוסח התפילה, קבוע מימות התנאים.}}, [[תקנת חכמים|תוקן]] על ידי [[תנאים|חכמי המשנה]] ומופיע בכתב ב[[סידור]]י התפילה. אופן אמירת התפילה בנוסח קבוע ובמועדים קבועים, עלול להשכיח מהאומר, כי באמצעות התפילה הוא פונה אל [[אלוהים (יהדות)|הקב"האלוהים]], ובכך להפוך את האמירה למעין דיקלום. דיקלום המילים, מבלי לערב באמירתם מחשבה נוספת, מהווה תפילה בלא כוונה, עליה אמרו חז"ל שהיא כגוף בלא נשמה{{הערה|1='''"תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה"''' [[דון יצחק אברבנאל]], [http://download.hebrewbooks.org/downloadhandler.ashx?req=5306 נחלת אבות], פירוש למסכת אבות, פרק ב', משנה י"ג.{{PDF}}}}.

רבי [[יוסף קארו]] ב[[שולחן ערוך]] אומר שהכוונה בתפילה באה לידי ביטוי בכך שהמתפלל מפרש בליבו את משמעות המילים שבנוסח התפילה. כעיצה טובה הוא מציע למתפלל, לדמיין בליבו שהוא עומד מול מלך מלכי המלכים, ושיחשובולחשוב שאם היה עומד מול מלך רגיל, בוודאי היה מדקדק במילותיו, כעת, שהואכשהוא עומד לפני הקב"האלוהים, [[קל וחומר|על אחת כמה וכמה]]{{הערה|שולחן ערוך, [[אורח חיים]], סימן צ"ח, סעיף א'.}}.

המתפלל צריך לזכור כי בתפילתו הוא בא לבקש מהבוראמהאל שייתן לו את צרכיו. מצד מעשיו של המתפלל, אין כל ביטחון שמגיע לו לקבל את בקשותיו. על כן עליו להוסיף בתפילה כוונה של תחנונים, כבן שמתחנן לאביו, או כמו [[עוני|עני]] המתחנן ל[[צדקה|נדבה]].

דווקא בגלל שבתפילה כר נרחב למתפלל להביע את כוונתו, רבים הנכשלים בתפילה מדוקלמת, המלווה במחשבות זרות שאינן קשורות לתפילה. על פי טבעו של האדם, אין הוא יכול להתרכז בתפילה, ולמנוע ממחשבות אחרות לעבור במוחו. חז"ל מלמדים אותנו: "המתפלל צריך שיכוין את לבו"{{הערה|[[תוספתא]], [[מסכת ברכות]], פרק ג', משנה ו'.}}, והתנא [[אבא שאול]] אומר שיש סימן לכך ב[[ספר תהילים]] שכתוב: "תָּכִין לִבָּם, תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ"{{הערה|תהילים, פרק י', פסוק י"ז.}}. כלומר: כאשר הלב נכון (כוונה), אזי הקב"ההאל מקשיב לתפילה. אך דווקא הסימן שמביא אבא שאול, מראה לנו שגם הכנת הלב תלויה בקב"הבאלוהים והאדם בעצמו אינו יכול להתמודד בכוחות עצמובכוחותיו. ומסביר רבי [[יואל סירקיש]] בספרו [[בית חדש]] שאם האדם מעורר את עצמו להתכוון בתפילה, הקב"האלוהים עוזר לו והוא מצליח בכך{{הערה|1=[http://download.hebrewbooks.org/downloadhandler.ashx?req=36258 בית חדש על טור אורח חיים], סימן צ"ח, סעיף א'.{{PDF}}}}.

גם שאר המצוות צריכות להיעשות עם מחשבה פנימית. לדוגמה אדם המקיים מצוות [[ארבעת המינים|נטילת לולב]], צריך לחשוב בליבו שהנה עכשיו הוא מקיים את ציוויו של הקב"האלוהים, בדיוק כפי שכתוב ב[[ספר ויקרא]]: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ עָבֹת, וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי הַשֶׁםיְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים"{{הערה|ויקרא, פרק כ"ג, פסוק מ'.}}, ועליו להרהר בליבו שהנה לשם קיום המצווה הוא טרח וכיתת את רגליו, ולא קימץ בכסף, ובחר בסט היפה ביותר שמצא בשוק ארבעת המינים. בנוסף, בעת שהוא מנענע את הלולב לכל הכיוונים, יחשוב שהוא עושה זאת בדיוק על פי הסדר שציוונו חז"ל.

כדי לסייע בידי מקיים המצווה לכוון בעת קיומה, תוקנה תפילת [[לשם ייחוד|לשם ייחוד קודשא]]. התפילה מקובלת בעיקר בקרב ה[[תנועת החסידות|חסידים]], והמקור הקדום ביותר לה הוא [[ראשית חכמה]], ספרו של רבי [[אליהו די וידאש]]. בנוסח תפילה זאת יש מילים המביעות התחברות בין הקב"האלוהים לבין נשמתו של מבצע המצווה מתוך אהבה ויראה, וכן יש התייחסות למצווה הספציפית על פרטיה. אמירת תפילה זאת עוזרת למקיים המצווה, לרכז את כל מחשבותיו בקיום המצווה, ובאהבת הבוראהאל.

על עבירות בשוגג, שאילו בוצעו במזיד היה דינם [[כרת]] או [[ארבע מיתות בית דין|מיתת בית דין]], מתחייב החוטא בשוגג להביא [[קרבן]]. זאת מאחר שאין הקב"ההאל מביא תקלה מתחת ידי אדם צדיק. והעבירה בשוגג אינה אלא תוצאה של עבירה במזיד, שעבר החוטא בעבר (עבירה גוררת עבירה).

הכוונות אותן ציינו לעיל (פירוש המילים, התדבקות בקב"הבאל וקיום פרטי המצווה) מיועדות לאדם הסביר. יחד עם זאת, קיימות כוונות עמוקות יותר וקשורות בעולם ה[[קבלה]]. [[האר"י]] נהג בחייו על פי רשימה של כוונות מתורת הנסתר, אשר הועלתה על הכתב על ידי תלמידו רבי [[חיים ויטאל]] בספר הנקרא "שער הכוונות", והוא אחד משמונה שערים שכתב על פי מאמריו של האר"י{{הערה|שמונת השערים הם: שער ההקדמות, שער מאמרי [[שמעון בר יוחאי|רשב"י]], שער מאמרי חז"ל, שער הפסוקים, שער המצוות, שער הכוונות, שער רוח הקודש, שער הגלגולים.}}.