הבדלים בין גרסאות בדף "שילוב הלכה ואגדה"

אין תקציר עריכה
ה[[הלכה]] וה[[אגדה (יהדות)|אגדה]] מהוות לרוב ביטויים לשני סוגים שונים ב[[תלמוד|ספרות התלמודית]];, אך הוגים שונים שואפים ליצור '''שילוב בין ההלכה לאגדה'''. השילובים מתבטאים הן בהכנסת האגדה לתוך ההלכה, המתבטא במקרה-קיצון בקביעת הלכה על בסיס אגדה;, והן בהתייחסות להלכה דרך משקפיים של אגדה (המדגיש את הרעיון).
 
יש לציין שפרשניםפרשנים ופוסקים שונים התנגדו נחרצות לכל שילוב של האגדה בתוך תחומי ההלכה. כך, למשל, התנגד הרב [[צבי יהודה הכהן קוק]] לשילוב זה, וקרא לו [[כלאיים]], בעוד אביו - הרב [[אברהם יצחק הכהן קוק]] - תמך בחיבור הלכה ואגדה וקרא לעסוק בשילובם. לפי השקפתו, חיבור זה נובע ומתבקש משיקולים קבליים של [[אמונת היחוד]], והוא קשור לדרכה הייחודית של [[תורת ארץ ישראל]].
==הלכה באגדה - חשיבה "אגדית" ביחס לטקסט הלכתי==
 
==הלכה בראי האגדה==
חלק משילוב ההלכה והאגדה נגע בכך שחשיבה "אגדית" המדגישה את הרעיון, חדרה לתוך הטקסטים ההלכתיים; כך כאשר הלומד ניגש לטקסט ההלכתי אין הוא שואף לדעת איך להתנהג ואת 'החוק היבש', אלא הוא מנתח את החוק בצורה מחשבתית אגדית. גישה זו מכילה גישות מסוימות מסוגיית [[טעמי המצוות]] לא רק לדיון במצווה עצמה, אלא אף לדיון התלמודי ולסברות הראשוניות המועלות. הגישה נהוגה למשל ב[[ישיבת מעלות יעקב]] ובשלוחותיה. בישיבות אלו מדגישים כי זו גם המטרה המרכזית של הלימוד - להעמיק בהבנת הרעיון האגדי הטמון בסוגיא. זאת בניגוד לגישה השמה את פסיקת ההלכה [[אליבא דהלכתא]] כמטרה המרכזית של הלימוד.
 
==האגדה כקובעת הלכה==
==אגדה בהלכה==
הכנסת האגדות לתוך התחום של הדיון ההלכתי אינה כה פשוטה בתורה שבעל פה; כך כלל בסיסי בתורת הפסיקה ב[[משפט עברי|משפט העברי]] קובע ש-"אין למדין מן האגדות"<ref>על-פי המובא ב[[תלמוד ירושלמי|ירושלמי]], חגיגה (פרק א הלכה ח, דף ז ע"ב) "רב זעירה בשם שמואל אין מורין לא מן ההלכות ולא מן האגדות ולא מן התוספות אלא מן התלמוד..".</ref>; כלל זה נוסח בצורות שונות<ref>"אין סומכין ואין מביאין ראיה מכל דברי אגדה ואין מקשין מדברי אגדה" ([[רס"ג]] ורב [[האי גאון]], '''אוצר הגאונים''', חגיגה עמוד 65 במילואים).</ref>, והתקבל על ידי ה[[גאונים]] [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/yahas-2.htm], והובא על ידי כותבי הכללים במשפט העברי (כגון בספר יד מלאכי).
אולם למרות דברים אלו ניתן למצוא מקורות שונים בהן האגדה משמשת כבסיס לקביעת הלכה; כאשר ה[[פוסק|פוסקים]] מצטטים אגדות ומתבססים עליהן בקביעת ההלכה. אחד מהפוסקים האחרונים הנודעים בשיטת פסיקה זו היה ה[[יוסף רוזין|רוגאצ'ובר]]. לעתים, קביעת הלכה מתוך האגדה - מובאת ללא צידוק כלשהו, ולעתים מצורף לדיון ההלכתי טיעון כלשהו, כגון הטיעון שהאגדה המובאת אינה אגדה, אלא מעשה ממשי<ref>עיין לדוגמה בדבריו של הרב [[ברוך הלוי אפשטיין]] ב'''תורה תמימה''' "ואפשר להביא קצת ראיה שמחויב בזה להכניס עצמו בספק סכנה מאגדה דברכות ל"ג.. ופשוט דלא שייך בזה אין למדין מן האגדות אחרי שזה מעשה שהיה" (ויקרא יט).</ref>.
בעקבות דברים אלו הורחבה הכנסת האגדה לתוך תחומה של ההלכה;, ומתקיימות דעות שכאשר הלימוד מהאגדה אינו עומד בסתירה לחלק ההלכתי ניתן ללמוד ממנו ולסמוך עליו<ref>אנציקלופדיה תלמודית, אגדה, כרך א, עמ' קלב.</ref> גישות קיצוניות יותר טענו ש-"סברא בלבד יכולים ללמוד מאגדות גם במקום שיש סתירה מחלק ההלכה..".
יש לציין שפרשנים ופוסקים שונים התנגדו נחרצות לכל שילוב של האגדה בתוך תחומי ההלכה. כך, למשל, התנגד הרב [[צבי יהודה הכהן קוק]] לשילוב זה, וקרא לו [[כלאיים]], בעוד אביו - הרב [[אברהם יצחק הכהן קוק]] - תמך בחיבור הלכה ואגדה וקרא לעסוק בשילובם. לפי השקפתו, חיבור זה נובע ומתבקש משיקולים קבליים של [[אמונת היחוד]], והוא קשור לדרכה הייחודית של [[תורת ארץ ישראל]].
 
==לקריאה נוספת==
*[[יהושע ויצמן]], "זהב הארץ"
*[[חיים נחמן ביאליק]] במאמרו [http://benyehuda.org/bialik/article06.html "'''הלכה ואגדה'''"] משנת [[1917]].
 
*'''המדרש כהלכה''' - הרב ישראל הלוי בארי (קלודנר), תש"ך ([[1960]]). - "הלכות מחודשות בתורת האדם למקום ולחבירו... וּבבעיות הכלל... נִדלוּ והועלו ממדרשי אגדה..." - מתוך הכותרת-משנֶה בַספר.
 
* הרב [[מרדכי פירון]], '''בשערי האגדה''', הצאת "דון" תשל"ד (1974).
* [[אבינועם רוזנק]], '''אגדה והלכה: הרהורים על מגמות בהגות ובמחקר הפילוסופיה של ההלכה''' בתוך: [[עמיחי ברהולץ]] (עורך), מסע אל ההלכה, הוצאת ידיעות אחרונות ובית מורשה, תל אביב 2003, עמ' 312-285