רביעיית מיתרים – הבדלי גרסאות

מאז [[המאה ה-18]] הייתה רביעיית המיתרים לאחד ההרכבים הקאמריים החשובים ביותר, וה[[מלחין|מלחינים]] שכתבו מוזיקה קאמרית הרבו לכתוב להרכב זה. ניתן לכתובמבנה עבורהרביעייה רביעייתהקלאסית המיתריםמחולק בכל אופןלפרקים, אולםהקיצוטניים באופןמהירים טיפוסי היא נכתבת כיצירה פוליפונית עם ארבעה קולות עצמאיים, כשה[[קולות (מוזיקה)|קולות]והפ]נימיים החיצוניים נעים מהראיטיים, והפנימיים לאט. המבנה שלה לרוב מסודר, ארוך, מחולק לפרקיםדומה ודומהבמידת משהומה למבנה של [[סימפוניה]]. ב[[המאה ה-20|מאה ה-20]] רוב המלחינים זנחו את המבנה המוסדר של רביעיית המיתרים, ופנו למבנים חדשים, או ליצירות ללא מבנה. נטייה זו ניכרת כבר ברביעיות המיתרים האחרונות של [[לודוויג ואן בטהובן|בטהובן]]. "הפוגה הגדולה" של בטהובן היא יצירה בעלת פרק ארוך אחד. ה[[הרמוניה]] שלה וצליליה בלטו כל כך בייחודם והיו חריגים כל כך לזמנם, שבהופעת הבכורה שלה ביטא חלק מן הקהל את מחאתו ביציאה המונית מן האולם.