הבדלים בין גרסאות בדף "רביעיית מיתרים"

שכתוב והרחבה לפי הוויקיפדיה האנגלית, תחילת עבודה
(שכתוב והרחבה לפי הוויקיפדיה האנגלית, תחילת עבודה)
'''רביעיית כלי-מיתר''' או "רביעיית כלי קשת" או '''רביעיית מיתרים''' היא הרכב [[מוזיקה קאמרית|קאמרי]] של ארבעה [[כלי קשת]], כשההרכב הנפוץ ביותר כולל שני [[כינור|כנורות]], [[ויולה]] ו[[צ'לו]]. השמות "רביעיית מיתרים" "רביעיית כלי-מיתר" ו"רביעיית כלי קשת" יכול להתייחס גם ליצירה, שנכתבה להרכב כזה.
 
מאז [[המאה ה-18]] הייתה רביעיית המיתרים לאחד ההרכבים הקאמריים החשובים ביותר, וה[[מלחין|מלחינים]] שכתבו מוזיקה קאמרית הרבו לכתוב להרכב זה. ניתן לכתובמבנה עבורהרביעייה רביעייתהקלאסית המיתריםמחולק בכל אופןלפרקים, אולםהקיצוטניים באופןמהירים טיפוסי היא נכתבת כיצירה פוליפונית עם ארבעה קולות עצמאיים, כשה[[קולות (מוזיקה)|קולות]והפ]נימיים החיצוניים נעים מהראיטיים, והפנימיים לאט. המבנה שלה לרוב מסודר, ארוך, מחולק לפרקיםדומה ודומהבמידת משהומה למבנה של [[סימפוניה]]. ב[[המאה ה-20|מאה ה-20]] רוב המלחינים זנחו את המבנה המוסדר של רביעיית המיתרים, ופנו למבנים חדשים, או ליצירות ללא מבנה. נטייה זו ניכרת כבר ברביעיות המיתרים האחרונות של [[לודוויג ואן בטהובן|בטהובן]]. "הפוגה הגדולה" של בטהובן היא יצירה בעלת פרק ארוך אחד. ה[[הרמוניה]] שלה וצליליה בלטו כל כך בייחודם והיו חריגים כל כך לזמנם, שבהופעת הבכורה שלה ביטא חלק מן הקהל את מחאתו ביציאה המונית מן האולם.
 
[[אלסנדרו סקרלטי]] היה כנראה אחד הראשונים שכתבו לרביעיית מיתרים, יצירתו הראשונה כללה שישה קטעים בשם: "סונאטות לארבעה כלים: שני כינורות ויולה וצ'לו.". [[יוזף היידן]] היה המלחין שדחף את רביעיית המיתרים לקידמת הבמה. הוא כתב את הרביעייה הראשונה שלו כמעט במקרה, כשבשנות החמישים של [[המאה ה-18]] ביקש ממנו הברון פורנברג להלחין לו יצירה, כשארבעת הנגנים היחידים שהיו פנוים באותו זמן היו צ'לן שני כנרים ונגן ויולה. מאחר שהיצירה הזו שלו זכתה לתשבחות הוא החל להשתמש בהרכב זה רבות.
 
[[קטגוריה:הרכבים קאמריים]]
[[קטגוריה:הרכבים מוזיקליים]]
[[קטגוריה:מבנים מוזיקליים]]
 
[[en:String quartet]]