ייצור המוני – הבדלי גרסאות

[[ספר|ספרים]] יוצרו בייצור המוני מאז שיצאפיתוח לאורשיטת ה[[תנ"ךדפוס]] של [[יוהאן גוטנברג]] כבר באמצע [[המאה ה-15]].

הייצור ההמוני הביא לאפשרויות הפצה של מוצרים מתקדמים שעד אז היו נגישים לעשירים ביותר, אל הציבור הרחב, דבר שגרם שינויים רבים משמעותיים בחייהם של רבים. השפעה מהותית נוספת שנגרמה מהשימוש בייצור המוני, היא הקטנה של היקף המשרות במפעלים אשר אויישוהוכנסו על ידיבהם מכונות.

ייצור המוני של מוצר מסוים הופך אותו לנגיש, דברומאפשר שכיוםרמת יכולחיים גבוהה יותר ליותר אנשים ושפע של מוצרים בשוק. אףאולם הוא יכול להחשבלהיחשב כחסרון במוצרים המשווקים לשכבות מבוססות יותר, שכן פעמים רבות הייצור מתבצע במדינות בהן כח האדם זול מאוד כגון [[סין]], [[טאיוואן]] ומדינות נוספות, ולעתים איכותו פחותה. לכן כיום רואים מוצרים רבים המתהדרים בכך שנעשו ב[[עבודת יד]],. אוב[[תעשיית מאכליםהמזון]] שמודגשמודגש בהםלעיתים הצד הביתי, שכן לאוכל תעשייתי יש נטייה להכיל [[חומר משמר|חומרים משמרים]], וחומרים אחרים הפוגעים בטעמו. יחדובטיבו עם זאת, הייצור ההמוני בבסיסו מאפשר רמת חיים גבוהה יותר ליותר אנשים ושפע של מוצרים בשוקהבריאותי.

החסכוןהחיסכון בייצור המוני מגיע ממספר מקורות. הגורם העיקרי הוא הפחתה משמעותית של תקורות מכל הסוגים. בייצור ידני, האומן צריך להתרוצץ בחנות על מנת להשיג את חלקי המוצר ואז לחברם יחדיו. עליו לאתר ולהשתמש במספר רב של כלים, מספר רב של פעמים, על מנת להרכיב מוצר מורכב כגון [[שעון]]. פעמים רבות, האומן נדרש גם לבנות את כליו בעצמו, או לתחזקם באופן יום-יומי. בייצור המוני לעומת זאת, כל עובד מבצע מחדש את אותה המטלה או מספר מטלות, ומשתמש באותם הכלים על מנת לבצע פעולה או מספר פעולות דומות על רצף מוצרים. הכלי והחלק נמצאים תמיד בהישג יד והעובד לא צריך לבזבז את זמנו על הבאתם.

מערכות ייצור המוני מאורגניםכיום מאורגנות בדרך כלל ב[[פס ייצור|פסי ייצור]] המבוקרים באמצעים אלקטרוניים. החלקים נעים על [[מסוע]], או אם הם כבדים - נתלים על מסילת פס המותקנת על התקרה. במפעל המייצר מוצר מורכב, משתמשים במספר תת-פסי ייצור המתחברים בסופו של דבר לפס הייצור הראשי. תרשים של מפעל ייצור המוני טיפוסי נראה דומה לצורתו של [[שלד]] של [[דג]].

אסטרטגיה חשובה מאוד היא [[אינטגרציה מאונכת]]. באסטרטגיה זו, היצרן מייצר את רוב או כל החלקים וחלקי-משנה אשר מרכיבים את המוצר הסופי. לדוגמה, בנקודה מסוימת, חברת [[פורד]] חצבה, כפשוטו ומשמעו, מחצבי [[ברזל]] ב[[מינסוטה]] והפכה אותו למכונית ב[[דטרויט]]. כיום, במקום הרכבת כל המוצר, מנהלי המפעילםהמפעלים בוחרים איזה חלקים לייצר על פי ה[[תשואה להשקעה]] אשר כל שיטת ייצור יכולה להפיק. התוכנית הבסיסית היא לגרום לארגונים אחרים לייצר את חלקי-המשנה הלא ריווחייםרווחיים. לעתים, חברות כאלו יכולות להרשות לעצמן לקנות ציוד מקצועי או ארגונים, אשרכדי הופכיםלהפוך את עצמן ליעיליםליעילות יותר ממפעלים אחרים המבצעים את אותןמתחרים הפעולותבענף.