הפלישה הבריטית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Luckas-bot (שיחה | תרומות)
מ [r2.5.2] בוט מוסיף: sh:Britanska invazija
אין תקציר עריכה
שורה 10:
הביטלס נחתו ב[[ניו יורק]] ב־[[7 בפברואר]] [[1964]], שלושה שבועות לאחר שיצא אלבומם הראשון בארצות הברית ולאחר שכבר הופיעו בהצלחה ב[[בריטניה]] (ובקצת פחות הצלחה ב[[צרפת]]). ההערצה ההמונית החלה כמעט מיידית. ב־[[9 בפברואר]] הם הופיעו בתוכניתו של [[אד סאליבן]]. זו הייתה תוכנית הטלוויזיה הניצפית ביותר בארצות הברית עד אותה תקופה, 73 מיליון צופים. שיא זה נשבר רק פעמים ספורות מאז. באותו סיור, שארך עשרה ימים, הם הופיעו חמש פעמים. חודשיים אחר כך, ב־[[4 באפריל]], כבשו הביטלס את כל חמשת המקומות הראשונים במצעד הבילבורד האמריקאי, הישג שלא שוחזר מאז על ידי אף אמן.
 
הצלחתם של הביטלס פתחה דלתות לאמנים בריטים רבים. בין הבולטים ביניהם היו [[הבי ג'יז]], [[פינק פלויד]], [[הרולינג סטונז]], [[לד זפלין]], [[המי]], [[הזומביז]], [[ציפורי החצר]], ה[[קרים (להקה)|קצפת]], [[הקינקס]] ו[[החיות]] (The Animals).
 
הפלישה הבריטית לא הייתה חד-כיוונית. רוב המוזיקאים הבריטים שהגיעו כדי לכבוש את אמריקה היו נתונים תחת השפעה כבדה של מוזיקה אמריקנית, ובמיוחד סגנונות מוזיקליים כמו רוקנרול ו[[בלוז]]. האנימלס לדוגמה, הפכו את השיר העממי האמריקאי "בית השמש העולה" ([[The House of the Rising Sun]]) ללהיט ענק. גם הביטלס הושפעו רבות מהרוק'נ'רול האמריקאי. בתחילה מהרוקנרול המוקדם של יוצרים כמו [[צ'אק ברי]], [[באדי הולי]] ולהקות הבנות של [[מוטאון]] ומאוחר יותר מ[[בוב דילן]]. המושפע הראשי מדילן, [[ג'ון לנון]], עבר ב[[שנות השבעים]] להתגורר ב[[ניו יורק]], שם נרצח ב-[[8 בדצמבר]] [[1980]] מול בניין "דקוטה" שבו התגורר.