ברונהילדה מאוסטרזיה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
דף חדש: ברונהילדה, מלכת אוסטרזיה (בערך 543 - 613) הייתה מלכה ויזיגותית שהפכה למלכת הפרנקים ושלטה באוסט...
 
אין תקציר עריכה
שורה 1:
ברונהילדה, מלכת [[אוסטרזיה]] (בערך [[543]] - [[613]]) הייתה [[מלכה]] ויזיגותית שהפכה למלכת ה[[פרנקים]] ושלטה באוסטרזיה במשך שנים רבות.
 
היא נולדה כנראה ב[[טולדו]] שב[[ספרד]] (שהייתה בירתם של ה[[ויזיגותים]]) כבתו של אתנגילד, שהפך למלך הויזיגותים ב- [[554]], וקיבלה את חינוכה כ[[נוצריה]]כנוצריה ברוח ה[[אריאניות]]. ב- [[567]] נישאה ל[[זיגיברט הראשון]], מלך אוסטרזיה (נכדו של [[כלוביס הראשון]], מלך הפרנקים) ששלח לטולדו מתנות רבות, והצטרפה אליו בעיר בירתו [[מץ]]. עם נישואיה זנחה את האריאניות והמירה את דתה ל[[קתולית]].
 
על פי ה[[היסטוריון]] [[גרגוריוס מטור]], [[כילפריק הראשון]], מלך [[נויסטריה]], שהיה אחיו של זיגיברט הראשון, התקנא באחיו בגלל נישואיו עם ברונהילדה רמת המעלה, וביקש את ידה של אחותה הבכורה גלסווינטה, אך משנישאה לו דרשה ממנו להיפטר מכל מאהבותיו. ב- [[568]] [[פרדגונד]], שהייתה המאהבת המועדפת על כילפריק הראשון, זממה את רצח גלסווינטה שנמצאה חנוקה במיטתה. אחרי רצח זה כילפריק הראשון נשא לאישה את פרדגונד.
שורה 7:
ברונהילדה תיעבה את פרדגונד והשפיעה על בעלה, זיגיברט הראשון לצאת למלחמה בכילפריק הראשון. בגלל המנהג ה[[גרמאני]] של [[נקמת דם]] רצח גלסווינטה שימש עילה למלחמות עקובות מדם בין זיגיברט לבין כילפריק, שביניהם היו הסכמי שלום אחדים. ב- [[575]] נרצח זיגיברט הראשון בידי שכירי חרב של פרדגונד, אולם בנו כילדברט השני, שהיה בן חמש שנים בלבד, ניצל והוכרז למלך אוסטרזיה על ידי ה[[אצולה]] של ממלכה זו.
 
ברונהילדה נפלה בידיו של כילפריק הראשון, ששלח אותה ל[[גלות]] בעיר [[רואן]]. אך ב- [[576]] היא הצליחה לפתות את [[מרובך]] (בנו של כילפריק) שנשא אותה לאישה. כילפריק רדף את בנו מרובך עד שהומת ב-[[577]]. ב- [[584]] נרצח כילפריק הראשון, כנראה על פי מזימתו של לאנדרי, ה[[מאיורדמוסמאיורדומוס]] של נויסטריה, שהפך למאהבה של פרדגונד. ברונהילדה שבה לאוסטרזיה, ובנה כילדברט השני שהגיע לפרקו, ירש את כתר ממלכה זו ב- [[585]].
 
ברונהילדה פנתה ל[[גונתרם]], מלך [[בורגונדיה]], שהיה אחיו של זיגיברט הראשון, וב [[587]] נחתם הסכם אנדלו בין גונתרם לבין ברונהילדה, שלפיו הסכים גונתרם, שלא היו לו ילדים, לאמץ כבן את בנה של ברונהילדה, כילדברט השני, מלך אוסטרזיה. ב [[592]] מת גונתרם, וכילדברט השני ירש את כתר בורגונדיה ואמו ברונהילדה הפכה למלכת אוסטרזיה ובורגונדיה.
 
ב- [[595]] מת כילדברט השני, כנראה אחרי שהורעל על ידי פרדגונד, מלכת נויסטריה. אולם, ברונהילדה המשיכה לשלוט באוסטרזיה ובבורגונדיה בשם נכדיה תיאודוברט השני ותיאודוריך השני. ברונהילה נמצאה במצב מלחמה עם [[כלותאר השני]], מלך נויסטריה, שהיה בנה של פרדגונד. ב- [[601]] האצולה של אוסטרזיה גירשה את ברונהילדה שמצאה מקום מקלט אצל נכדה, תיאודוריך השני, מלך בורגונדיה. ב- [[611]] תיאודוריך השני, מלך בורגונדיה יצא למלחמה נגד אחיו, תיאודוברט השני, מלך אוסטרזיה שנלקח ב[[שבי]] והומת ב- [[612]]. ב- [[613]] מת תיאודוריך השני, ובהסכמת ברונהילדה [[כתר]] אוסטרזיה ובורגונדיה עבר לבנו זיגיברט השני, שהיה בן שתים עשרה שנה בלבד.
 
חלק של האצולה האוסטרזית, בראשותו של המאיורדומוס ואנאקר שתיעב את ברונהילדה, מרד בה והחליט לתמוך בכלותאר השני, מלך נויסטריה. ברונהילדה שנשארה ללא [[צבא]] נמלטה להרי [[יורה]] (כיום ב[[שווייצריה]]), אך נלכדה בידי ארפון, מפקד צבא נויסטריה, שמסר אותה לידיו של כלותאר השני, שהפך למלך הפרנקים. הוא עינה את ברונהילדה במשך שלושה ימים, ולסוף קשר אותה בשרשראות לארבעה סוסים שדורבנו בארבעה כיוונים שונים וקרעו את גופה לגזרים. איבריה הונחו על אלונקה ונשרפו. בסוף 613 עצמותיה נאספו והוטמנו ב[[מנזר]] [[מרטין הקדוש]] שבעיר [[אוטן]] שבבורגונדיה.
שורה 17:
ב- [[25 באוגוסט]] [[1632]] נפתח קברה כדי לנסות לוודא שהיה זה קברה של ברונהילדה. נמצאה שם תיבת [[עופרת]] ובתוכה עצמות, אפר ומספר פחמים. התיבה נטמנה שנית בקברה במנזר מרטין הקדוש בעיר אוטן.
 
מספר היסטוריונים מתארים את ברונהילדה כמלכה סמכותית, יהירה, ולעתים קרובות ערמומית, מחרחרת מלחמה ואשת תככים, שנהגה על פי ה[[מסורת]] הגרמאנית של נקמת דם, וגרמה לפילוג בין ממלכות ה[[מרובינגים]]. כמו יריבתה פרדגונד, ברונהילדה נראית ב[[היסטוריה]] באור שלילי.
 
ואף על פי כן, היא הייתה מאוד מתורבתת - מה שנחשב לדבר נדיר בין המלכים והאצילים של תקופתה. היה לה [[כבוד]] עצמי כ[[נסיכה]] וכמלכה, היו לה תומכים בקרב האצולה הפרנקית, האוסטרזית והבורגונדית, ומאידך היא ניסתה להטיל את סמכותה המלכותית על אצולה שמרדה בה לעתים קרובות. הייתה לה גישה מודרנית לסמכותה של ה[[מדינה]]. כאשר ה[[אפיפיור]] גער בה על כך שאיפשרה ל[[יהודים]] ול[[נוצרים]] של ממלכתה לחגוג את [[חג הפסח]] ואת [[חג הפסחא]], היא השיבה לו כי בעיות ה[[דת]] היו מעניינם של הבישופים, ולא מעניינה.