מצבת מישע – הבדלי גרסאות

המצבה פורסמה לקהילתבקהילת המדע המערבית ולעולםובעולם כולו בשנת [[1868]] על ידי [[כומר]] ו[[מיסיון|מיסיונר]] גרמני בשםששמו פ. א. קליין. שמסעותיובמסעותיו לירדןבעבר הירדן המזרחי התרועע עפעם הבדואים שם, והם גילו את אוזניו על קיומה של מצבת אבן עתיקה הנושאת כתובת שאיש אינו יודע לקוראה. הם הובילו אותו למקום על יד הכפר דיבאן שבעבר הירדן המזרחי (30 ק"מ מזרחית ל[[ים המלח]] מול [[עין גדי (שמורה)|עין גדי]]) ושם הוא ראה מצבה מאבן בזלת מלוטשת בגודל של מטר על שבעים סנטימטר אשר למרות שעמדה גלויה תחת כיפת השמים - דבר קיומה נשמר בסוד ולא פורסם לאוזנימפני שאר התיירים והמטיילים האירופאים שנהרו לירדן. כשקליין ניסה לרכוש את האבן, נפצו ה[[בדואים]] המקומיים את האבן בנסיון להרויח יותר כסף ממכירת חלקיה. לבסוף נרכשה האבן על ידי הקונסול הצרפתי ב[[ירושלים]]. השברים הורכבו מחדש בסיועו של הארכאולוג הצרפתי [[שארל קלרמון-גנו]] הורכבו השברים מחדש והאבן הועברה למוזיאון ה[[לובר]] ה[[פריז|פריזאי]].

גילוי המצבה ופיענוח הטקסט נחשב לאבן דרך בהתיחסות המדעית ל[[מקרא]]. זוהי העדות החוץ מקראית הראשונה לסיפור המופיע במקרא. לא רק זאת, אלא שמופיעים במצבת מישע שמות מדויקים מהתקופה, לרבות השם "אריאל-דודה", המיוחס ל[[דוד המלך]]. גילוי זה שינה את ההנחה שהייתה נפוצה בקרב חוגים מסוימים באותם הימים שסיפורי מקראהמקרא הם יצירה חשמונאית מאוחרת, שהומצאה כ[[מיתוס]] יהודי, ואשר אינם משקפים כל אמת היסטורית. גילוי זה עודד ניסיונות נוספים למציאת הוכחות [[ארכאולוגיה|ארכאולוגיות]] לסיפורים המקראיים.