|
|
|
===שירותו של מרואן עבור ישראל===
בספטמבר 1970, זמן מה לאחר שמרואן החל לעבוד עבור הישראלים, הלך לעולמו המנהיג המצרי [[גמאל עבד אל-נאצר]]. את נאצר ירש [[סאדאת]] לאחר ריבים לא מעטים על הירושה המצרית. מרואן, שלא היה אהוד על ידי תומכיו של נאצר והטוענים לנשיאות, החליט לשתף פעולה עם סאדאת, צעד שהתלםשהשתלם בסופו של דבר היות וסאדאת גבר על מתחריו ותפס את השלטון. סאדאת זכר את חסדו של מרואן ומינה לתפקידים פוליטיים בכירים יחסית לגילו ומיומנותו, כך שבמשך השנים יכל מרואן להעביר לישראל חומר מודיעיני ראשון מסוגו במעלה. חומר זה שסווג באמ"ן כחומר '''חותל''', זכה להתעניינות רבה מצד המנגנון הבטחוני המצומצם של [[גולדה מאיר]] ([[המטבח]] של גולדה) ולאט לאט הוא רכש את אמונם של כל מקבלי ההחלטות בישראל. מרואן העביר לישראל בהזדמנויות רבות חומר מודיעיני על פעילות הצבא המצרי ועל תוכניותיו האופרטיביות, בנוסף העביר מרואן לישראל מספר התרעות לפיהן מצרים מתכננת לתקוף את ישראל. ההתראה המפוסמת ביותר פרט לזו של יום הכיפורים, הייתה זו של אפריל 1973. מרואן דיווח על כוונת נאצר לפתוח במתקפת פתע משולבת עם [[סוריה]] נגד ישראל. קובעי המדיניות שהיו שרויים עמוק בתורת [[הקונספציה]] המפורסמת (שגם אליה הוביל המידע שהעביר מרואן), לא האמינו כי מצרים יכולה לתקוף ללא מילוי הדרישות הבסיסיות שלה מעצמה. אי לכך ב[[כוננות כחול לבן]] המפורסמת לא באמת התכוננה ישראל למלחמה עם שכנותיה אלא שיפרה את מוכנותה לקראת מהלך כזה בלבד.
בימים שלפני יום הכיפורים תשל"ד שהה מרואן בלונדון ולא היה בקשר קרוב עם סאדאת. מרואן גילה על יוזמה התקפית מצרית רק יומיים טרם המלחמה וקרא בדחיפות לפגישה עם ראש המוסד [[צבי זמיר]]. זמיר נפגש איתו בלילה שבין שישי לשבת ה-6 באוקטובר (היינו ליל יוה"כ) אז מסר לו מרואן על ההתקפה הצפויה בשבת אחר הצהריים.
|
