אסכולת פרנקפורט – הבדלי גרסאות

[[תמונה:AdornoHorkheimerHabermasbyJeremyJShapiro2.png|שמאל|ממוזער|250px|[[מקס הורקהיימר]] בשמאל, [[תאודור אדורנו]] בימין ו[[יורגן האברמאס]] ברקע, מאנשי האסכולה הבולטים, בשנת [[1965]] ב[[היידלברג]]]]

 

בשנות ה-20 של [[המאה העשרים]] התקבצו הוגים וחוקרים בעלי תפיסה ביקורתית מרקסיסטית ב[[מכון למחקר חברתי]] בעיר [[פרנקפורט]]. קשה להעלות על הדעת גורם אקדמי רשמי המקדם מחקר ברוח התפיסות מרקסיסטיות בגרמניה באותה עת. המכון היה גוף עצמאי והמימון לפעילותו בא מתרומתו של [[פליקס וויל]], שביקש לקדם מחקר בלתי תלוי של ההשקפות המרקסיסטיות, שישמש משקל נגד למחקר האקדמי הקונפורמי באוניברסיטאות הגרמניות. שמו המלא של המכון היה "מכון פרנקפורט למחקר חברתי" (Sozialforschung).

הגישות ה[[נאו-מרקסיזם|נאו-מרקסיסטיות]] שואבות את השראתן מהכתבים המוקדמים של [[קרל מרקס]] ומהדיונים שלו בשאלות של תודעה. הביטוי המובהק של עניין זה הוא במושג [[תודעה כוזבת]], שמנסה להסביר מדוע אנשים שעל–פי התפישה המרקסיסטית הם מנוצלים כלכלית ומדוכאים מבחינה חברתית ופוליטית, פועלים באופן המנוגד למה שנתפש כאינטרס המעמדי האמיתי שלהם. מרקס התכוון ל[[פרולטריון]] שחי בתוך ההסדרים הכלכליים המקפחים אותו ואינו מתמרד. הפרולטריון הוא המעמד שבמסגרת ההסדרים הכלכליים הקפיטליסטיים יכול להציע למכירה רק את כוח העבודה שלו ואין לו שליטה באמצעי ייצור.

 

 

 

למשל, אנשים מנהלים את חייהם בהתאם לתפיסות הקיימות והמקובלות, המעצבות את סגנון החיים שלהם וגם את השאיפות שלהם. הם משוכנעים שהם זקוקים לחפצים או למכשירים שאותם הם רוכשים בכסף שצברו בעבודה. לכן הם מעדיפים לעבוד עוד ועוד כדי לקנות ולצרוך עוד ועוד ועל–ידי כך הם משתעבדים. לדעתם יש להם אפשרות בחירה, בעוד שלפי הטיעון הנאו-מרקסיסטי חופש הבחירה שלהם נוגע רק לברירות לא מהותיות, כשסגנון החיים שלהם ממשיך לתמוך בסדר הכלכלי הקיים. למשל לבחור בין מכוניות מתוצרת זו או אחרת או לקנות בגד של יצרן זה או אחר, או הדוגמה הקלאסית שתיאודור אדרונו ומקס הורקהיימר השתמשו בה לעתים קרובות: לבחור בין משחת שיניים זו אחרת כאשר עצם הרכישה של המוצר אינה משנה את העובדה שאנחנו משתמשים במשחות השיניים מכל תוצרת שנקנה כדי לעשות אותה פעולה, לצחצח שיניים. המשל הזה של משחת השיניים מתאים גם לבחירה בין סוגי הקפה או הכריך הנקנים וגם ביחס למועמדים שאנחנו מחליטים לתת להם את קולנו בבחירות לנשיאות. על רקע זה אפשר להבין את חשיבותה של התרבות הפופולרית, מהמוזיקה, הקולנוע, העיתונות ושידורי הרדיו והטלוויזיה ועד לפרסומות.

המחקרים האמפיריים של אנשי אסכולת פרנקפורט לא התחילו כאשר הועתק מקומו של המכון למחקר חברתי לארצות הברית. אחד המחקרים החשובים שעשו בראשית שנות השלושים בגרמניה, בטרם עלו הנאצים לשלטון, וניסה לגלות האם קיימים אפיונים מיוחדים או נטיות מובחנות לאנשים המעדיפים מנהיגים טוטליטריים. המחקר הזה חשוב לא רק מבחינת הממצאים שלו אלא גם מבחינה מתודולוגית והוא נחשב לאבן דרך בהיסטוריה של הפסיכולוגיה החברתית.

 

 

כשאנשי "אסכולת פרנקפורט" היגרו לארצות הברית הם נדהמו ממה שנראה להם ככוחה העצום של תקשורת ההמונים התומכת בתעשיית תרבות פופולרית (מוזיקה, קולנוע, ספרות ועיתונות מסוגים מסוימים). מה שנראה אולי מובן מאליו לאמריקני בשנות השלושים של המאה העשרים הותיר חותם עמוק אצל המהגרים מאירופה, ולכן חלק ניכר ממחקריהם, על האידאולוגיה והתרבות, עוסק בתרבות המונים מנקודת ראות ביקורתית.