תדלוק אווירי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: תעשייה; |
|||
שורה 18:
התדלוק האווירי הראשון בוצע ב-[[27 ביוני]] [[1923]]. מטוס כפול כנף של חברת [[דה הבילנד]] מדגם 4B טס ברציפות 37 [[שעה|שעות]], כאשר מדי מספר שעות הצטרף אליו לטיסת מבנה מטוס מדגם דומה, והעביר אליו דלק בעזרת צינור שהשליך. שני המטוסים טסו במהירות נמוכה בהשוואה למטוסים מודרניים והדבר הקל על ביצוע התדלוק.
התקדמות הפיתוח הייתה מהירה: בשנת [[1929]] ביצעה קבוצה של [[טייס|טייסים]] מ[[חיל האוויר האמריקאי|כוחות האוויר של צבא ארצות הברית]] טיסה רצופה של 150 שעות מעל [[לוס אנג'לס]], במטוס שכונה סימן שאלה. על המשימה פיקד [[רב סרן|מייג'ור]] [[קארל ספאץ]] - לימים [[גנרל]] בכיר. ב-[[1930]] ביצעו האחים האנטר טיסה רצופה של 533 שעות ו-40 דקות מעל [[שיקגו]]. בשנת [[1935]] פיתחו [[האחים קי]] צינור תדלוק בעל פיה המונעת שפיכה לא רצויה של דלק, ומיזערו את סכנת התדלוק האווירי. בעזרת המצאה זו הם שברו את שיאם של האחים האנטר בלמעלה ממאה שעות נוספות, והטיסו מטוס [[
במקביל להתפתחויות בארצות הברית, פיתח ב[[אנגליה]] חלוץ התעופה [[אלן קובהאם]] את שיטת התדלוק בעזרת סל (ב[[אנגלית]]: Probe & Drogue), וביצע הדגמות ציבוריות של המערכת החדשה. בשנת [[1934]] הוא ייסד את חברת Flight Refuelling Ltd (ב[[ראשי תיבות]]: FRL), ופיתח מערכת תדלוק אוטומטית, ששימשה לתדלוק אווירי של [[ספינת אוויר]] מדגם "שורט אמפייר" ממטוס AW.23. החברה קיימת עד היום כחלק מחברת Cobham PLC.
| |||