אגודת הציירים והפסלים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 9:
 
==אגודת הציירים והפסלים==
ב-4 באוגוסט 1934 התקיים ב[[צלתל אביב]] כינוס ראשון של אגודה הציירים והפסלים בארץ ישראל. דובר על הקמת ביתן לתערוכות ותערוכה מתמדת, הקמת קואפרטיב של ציירים, מועדון, עזרה הדדית ושיכון לחברי האגודה. לועד האגודה נבחרו [[חיים גליקסברג]], [[נחום גוטמן]], ניומן, אבני, [[ישי קולביאנסקי]], ליובן וסינרד {{הערה|{{דבר||אגודת הציירים והפסלים בא"י|1934/08/12|00500}}}}. גליקסברג היה מזכיר האגודה {{הערה|{{תדהר|6|2466|חיים גליקסברג}}}}. ב-14 באוגוסט התקיימה אסיפה מקבילה בירושלים בה הוחלט על ועד שכלל את [[זאב בן צבי]], [[מאיר גור אריה]] ו[[יעקב שטינהרט]] {{הערה|{{דבר||איגוד מקצועי של אמני הציור והפיסול|1934/08/19|00409}}}}.
 
אחת מהתערוכות של האגודה היתה "תערוכת השמונה" התקיימה בחודש [[דצמבר]] [[1942]] ב"[[בית הבימה]]" ובה הוצגו עבודותיהם של [[אריה ארוך]], [[אהרון גלעדי]], [[צבי מאירוביץ]], [[אברהם נתון]] (נתנזון), [[אביגדור סטימצקי]] ו[[יחזקל שטרייכמן]]. פסל נוסף - [[דב פייגין]] הופיע בקטלוג אך לא השתתף לבסוף בתערוכה. תערוכה נוספת - "תערוכת השבעה" - התקיימה בשנת [[1947]], ב[[מוזיאון תל אביב לאמנות|מוזיאון תל אביב]], בהשתתפות ארוך, גלעדי, מאירוביץ, נתון, שטרייכמן, [[יעקב וכסלר]] ו[[יוסף זריצקי]]. בתערוכות אלו שאפו האמנים ליצירתה של אמנות מודרנית בהשפעה אירופית וליצירה של "סגנון מקורי, ששורשיו במציאות שלנו".<ref>'''[[דבר השבוע]]''', [[12 בפברואר]] [[1947]].</ref> בתערוכות אלו, הגם שלא ביססו מצע אמנותי משותף ברור, בלטה הנטייה להדגשת האמצעים הציוריים. בנוסף, סימלו תערוכות אלו התבדלות מסוימת וכ"הופעה חיובית" של האמנים על רקע "משטר ה'כלליות' [...] המסייע לטשטש גבולין ומידות, כדי להשליט את הבינוניות"<ref>"מעת לעת", '''עתים''', מס' 4, 31.10.1946. </ref>