פולין גארסיה-ויארדו – הבדלי גרסאות

[[תמונה:Pauline Viardot-Garcia 2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פולין גארסיה-ויארדו]]

 

==חייה==

 

===קריירת שירה===

 

ב-1840 נישאה ללואי ויארדו, [[סופר]] ומנהל התיאטרון האיטלקי ב[[פריז]], שיהיה בהמשך לאמרגן שלה. נישואיה לבעל, שהיה מבוגר ממנה בעשרים ואחת שנים, לא שמו קץ לזרם המתמיד של גברים מאוהבים. הסופר ה[[רוסי]] [[איוון טורגנייב]] היה אציל מחונן, שהתאהב בה עד מעל לראש אחרי ששמע אותה שרה את [[הספר מסביליה]] של רוסיני ב[[רוסיה]] בשנת 1843. ב-1845 עזב את רוסיה בעקבות פולין ובסופו של דבר קבע את משכנו בבית ויארדו, התייחס אל ארבעת ילדיה כאל צאצאיו וסגד לה עד מותו. היא, מצדה, כתבה ביקורות על יצירתו וניצלה את קשריה ואת כישוריה החברתיים כדי להציגו בציבור באור החיובי ביותר שבגדר האפשר. בשאלה מה בדיוק היה טיב יחסיהם חלוקות הדעות. בין שאר הגברים שעמדו בקשר קרוב עמה היו ה[[מלחין|מלחינים]] [[שרל גונו|גונו]] ו[[הקטור ברליוז|ברליוז]].

פולין ויארדו דיברה בשטף [[צרפתית]], [[איטלקית]], [[ספרדית]], [[אנגלית]], [[גרמנית]] ו[[רוסית]] וחיברה שירים במגוון סגנונות לאומיים. הקריירה שלה נשאה אותו אל מיטב אולמות הקונצרטים ו[[בית אופרה|בתי האופרה]] ב[[אירופה]] ומשנת 1843 עד 1846 קיימה קשר קבוע עם האופרה של [[סנקט פטרבורג]] ברוסיה. הפופולריות שלה הייתה רבה כל כך, שהסופרת [[ז'ורז' סנד]] עיצבה בדמותה את גיבורת הרומן שלה משנת 1843, "קונסואלו".

 

ב-1863 פרשה גארסיה-ויארדו מן הבימה. היא עזבה עם משפחתה את צרפת, בשל התנגדותו הגלויה של בעלה לקיסר [[נפוליון השלישי]] והשתקעה ב[[באדן-באדן]] ב[[גרמניה]]. אחרי נפילת נפוליון השלישי חזרו לצרפת, שם לימדה ב[[קונסרבטוריון|קונסרבטואר]] של פריז וכן, עד מות בעלה ב-1883, ניהלה סלון מוזיקלי בבולבאר סן-ז'רמן.