אין ספק מוציא מידי ודאי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
וינברג (שיחה | תרומות)
מ הגהה
שורה 1:
'''אין ספק מוציא מידי ודאי''' הוא כלל [[הלכה|הלכתי]] בדיני איסורים וב[[משפט העברי|דיני ממונות]] הקובע כי דינים הבאים מכוח [[ספק (הלכה)|ספק]] אינם יכולים לערער דינים הבאים מכוח הוודאי.
 
לעומת זאת '''ספק - מוציא מידי ספק''' כלומר איסור או דין כל שהוא שחל מחמת ספק, נפקעמתבטל על ידי דין אחר גם אם הוא ספק.
 
==באיסורים==
שורה 10:
דיון דומה יש גם ב[[מסכת פסחים]] אודות חולדה שנכנסה לבית עם [[חמץ]] בפיה, שלמרות ההנחה הרגילה שהחולדה אוכלת לרוב את החמץ שבפיה, אין להניח כן מספק, מכיון שוודאי שהחולדה נכנסה לבית עם חמץ בפיה, ולא ידוע בבירור שאכלה את החמץ{{הערה|{{בבלי|פסחים|ט|א}}.}}.
 
# ודאי היתר וספק שקול, כאשר הספק הוא לאיסור, - נחלקו [[רב הונא]] ו[[רב חסדא]] ב[[מסכת חולין]]{{הערה|ב{{בבלי|חולין|י|א}}.}} הנידון הוא בסכין ששחט בה בהמה ואחר כך שיבר בה את עצמותיה, ולאחר זמן נתגלה שהסכין, פגומה, אומר רב חסדא, שאין הספק האומר שיתכן שעור הבהמה הוא זה שפגם את הסכין, יכול להוציא מידי הוודאי האומר שהעצמות, הם אלו שפגמו את הסכין.
 
==בדיני ממונות==
ב[[דיני ממונות]] קובע הכלל "אין ספק מוציא מידי ודאי" שכאשר ממון מוטל ב[[ספק (הלכה)|ספק]], וקיים אחד שיש לו בעלות ודאית על חפץ, וספק אם לשני יש חלק בחפץ, האדם המסופק לא יוכל להוציא מידי הוודאי, שכן הוודאי נחשב ל[[מוחזק]] בנכסים.
 
ההלכה נידונת ב[[מסכת יבמות]]{{הערה|{{בבלי|יבמות|לח|א}}.}} כאשר יש שני [[ירושה (משפט עברי)|יורשים]] אפשריים לאדם שמת, האחד הוא יורש וודאי - בן של המת, והשני ספק אם הוא יורש או לא. עובדה כזו מתרחשת כאשר בנו של המת נפטר בחייו, והאח [[ייבום|ייבם]] את נכסי ה[[אלמנה]] כאשר לא ידוע אם היא [[מעוברת]] או לא, ולאחר זמן נולד [[בן]] שספק אם הוא בנו של הייבם או בנו של האח המת. כאשר מתבצעת חלוקה בנכסי הסבא, מתמודד הנכד מול הבן. בעוד שהבן - הוא האח הייבם, אומר שהוא היורש היחיד, שכן הנכד הוא למעשה בנו שנולד לו לאחר הייבום, טוען הנכד שהוא בנו של האח המת, ולכן הוא יורש את הסבא [[משמוש|מכח אביו]]. במקרה כזה קובעת הגמרא, שמכיון שהייבם הוא בוודאי יורש של הסבא, ואילו הנכד הוא רק מספקספק יורש, אין ספק מוציא מידי וודאי, ומכיון שהייבם הוא בוודאי יורש הוא נחשב ל[[מוחזק]] בכל הנכסים, [[המוציא מחבירומחברו עליו הראיה|עד שיביא הנכד ראיה]] שגם הוא יורש.
 
===הקושיה מ"שנים אוחזין"===
לפי פרשנות זו, מביא ה[[תוספות]] קושיה מהמשנה ב[[מסכת בבא מציעא]] "[[שנים אוחזין בטלית]]": במשנה נפסק שכאשר שני אנשים מתווכחים על טלית, אם אחד טוען שכל הטלית שלו והשני טוען שחציה שלו - נותנים לראשון את חצי הטלית שהשני מודה לו, ואילו בחצי השני עליו הויכוח - [[ממון המוטל בספק חולקים|חולקים את שוויה]]. כעת מקשה התוספות: הרי לראשון יש בעלות על חצי מהטלית, שהרי [[הודאת בעל דין כמאה עדים|השני מודה לו]], ואם כן עלינו לפסוק כדין "אין ספק מוציא מידי וודאי" האומר שהראשון הוא מוחזק? על כך מתרץ התוספות, שדווקא על דיני [[ירושה]] נאמר חידוש זה, שכן על פי התורה ליורש יש את כוחותיו של המוריש (הנפטר), וכיון שהמוריש היה [[מרא קמא]] על הנכסים, ובעלותו היתה על כל הנכסים, גם ליורשיו יש את כח זה - [[חזקה קמייתא|כל עוד לא יוכח אחרת]].
 
אך ה[[רשב"א]] חלוק על התוספות, וסבור שמדובר בכלל קבוע, המתקיים בכל אדם שיש לו חלק וודאי בנכסים מול אחר שאין לו חלק וודאי, והוא מתרץ שכיון שלא היינו סומכים על הראשון ומאמינים לו שהטלית שלו לולא אמירתו של השני (על פי הכלל "[[הפה שאסר הוא הפה שהתיר]]") עלינו להאמין לדברי השני הטוענים שחציה שלו. (אך לא אמון מוחלט אלא אמון מספק)