הארכת עצמות – הבדלי גרסאות

אף שניתן להאריך כל עצם, הארכת עצמות מתבצעת לרוב על עצמות גליליות ארוכות (כגון עצמות ה[[גפה|גפיים]]). הארכת גפיים מבוססת על יכולת ה[[רגנרציה|ריפוי הטבעי]] של העצם (קרוי [[קלוס|קלוטזיס]] או דיסטרקציה אוסטאוגנזית) - היכולת למלא חללים שנוצרים בעצם בעזרת רקמת עצם חדשה. יכולת זו היא שמאפשרת ריפוי שברים, אך באם ייווצר חלל קבוע על ידי הפרדה מדודה של חלקי העצם, העצם והרקמות סביב לה יתארכו במאמץ למלא את החסר. אף שניתן להאריך כך את העצם באופן בלתי מוגבל, הרקמות מסביב מוגבלות ביכולת התארכותן ובמיוחד ה[[עצבים]], כך שלא מקובל להוסיף מעבר ל-20% מאורך העצם המקורי. תהליך הריפוי של העצם קרוי [[קלוס|קלוטזיס]] או דיסטרקציה אוסטאוגנזית ועל

על מנת שהעצם תוכל למלא את החלל ולהתרפא בסופו של דבר על קצב ההארכה להיות כ-1מ"מ ביום. עם סיום תהליך ההארכה מתחיל תהליך ריפוי העצם. על פי כלל אצבע, עבור כל חודש הארכה דרושים שלושה חודשי ריפוי. בסוף תהליך הריפוי האזור המוארך הינו בעל חוזק זהה לשאר העצם. ניתן להוציא את מתקן הקיבוע כשנה לאחר סיום ההארכה.