מתקן 1391 – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
הוספת מקור |
||
שורה 3:
מבנה הכלא הוא [[מצודות טגארט|מצודת טגארט]] שנבנתה בתקופת [[המנדט הבריטי]]. במבנה שני תאים גדולים (2.5 על 4 מטר) בהם יש תאורה ומים זורמים, בהם מוחזקים עד שלושה עצירים, ועוד מספר תאים אחרים, בגודל טיפוסי של 2 על 2 מטר. שניים מתאי ה[[צינוק]] הם בגודל של 1.25 על {{כ}}1.25 מטר, הם אפלים יחסית, וקירותיהם צבועים בשחור או אדום.
על פי הפרסומים בתקשורת, המתבססים על עדויות של אנשים שהיו אסורים במתקן זה, נאסר על העצורים במתקן להביט בפני מדריכי הכלואים (סוהרים), שהם חיילי [[חיל המשטרה הצבאית|משטרה צבאית]], ועליהם לחבוש שק שחור ולהסתובב אל הקיר בידיים מורמות בכל פעם שאחד מאנשי הסגל נכנס לחדרם. עצורים שחקירתם נסתיימה זכאים לשעה של טיול בחצר פנימית של המתקן
קיומו של מתקן הכליאה התגלה על ידי המוקד להגנת הפרט. בשנת 2003 הארגון עתר ל[[בג"ץ]] לאחר שמשפחותיהם של שלושה עצורים פלסטינים לא הצליחו לקבל מידע בגין גורלם של בני משפחתם. בפניה של [[המוקד להגנת הפרט]] למרכז השליטה שבמפקדת קצין משטרה צבאית ניתנה התשובה כי לא נמצא מקום החזקתם. המשך הטיפול המשפטי של המוקד הוביל לתשובתה של המדינה כי "המתקן בו הוחזקו העותרים [...] נמצא במחנה צבאי והוא שימש את [[שירות הביטחון הכללי]]"<ref>[http://www.hamoked.org.il/items/3610.pdf העתירה בבג"ץ 9733/03 המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר נגד מדינת ישראל]</ref>.
בשנת 2004 ההיסטוריון [[גד קרויזר]] פרסם מאמר בכתב העת "[[קתדרה (כתב עת)|קתדרה]]" בו הוצג מיקומו המדויק של מתקן הכליאה<ref>[http://maps.google.com/maps?f=q&source=s_q&hl=en&geocode=&q=Camp+1391&sll=32.471989,35.022461&sspn=0.006137,0.009527&t=h&lci=org.wikipedia.en&ie=UTF8&ll=32.47541,35.025015&spn=0.013034,0.027637&z=15&iwloc=A מתקן 1391 במפת גוגל]</ref>. קרויזר אשר חקר מפה בריטית ישנה של מצודות טגארט שנבנו בזמן השליטה הבריטית באזור גילה כי אחת המצודות, לא הופיעה באף מפה של ישראל<ref> ג' קרויזר, "חזרה לשלטון התחנה – פרשת תכנון מבצרי המשטרה ('טגארטים') בארץ ישראל", קתדרה 111 (תשס"ד) 95, 120-119</ref><ref>הערה מספר 102 במאמר של קרויזר: תחנה נוספת שאיננה מופיעה ברשימת התחנות ולא במסמך רשמי אחר ושמופיעה במפת התחנות שבמסמכי פוסטר-טרנר היא תחנת מרץ (Merez)(033). התחנה ממוקמת ליד הכפר הערבי [[מייסר|מיסר]] וקיבוץ [[מצר (קיבוץ)|מצר]] היום, בין חדרה לטול-כרם. אין לתחנה כל משמעות אסטרטגית. ייתכן שסיכול האותיות בשם התחנה מיסר-מרץ נעשה בכוונה. להערכתי זאת הייתה תחנה שנבנתה באופן חשאי כמתקן חקירות וכליאה. טגארט ראה בחקירות כלי מרכזי להשגת מודיעין, ואף החל בהקמת מרכז חקירות בירושלים ש[[אדוארד קית'-רוץ'|קית-רוש]] התנגד לו נמרצות. קית-רוש לעיל הערה 39, עמ' 191. ייתכן וטגארט העביר את המתקן לאזור שהוא רחוק גם מן העין של הפקידות הבריטית. מדינת ישראל עושה שימוש במתקן זה לצורכי חקירה, עד היום. ראו: א' לביא, 'תחקיר: מה קורה בין כתלי מתקן הכליאה הסודי 1391 – הפינה האפלה ביותר בישראל', מוסף הארץ, 22 באוגוסט 2003, כ"ד באב תשס"ג. שמו הרשמי של המתקן במשרד הביטחון, מתקן 'ברק'. ראו: המוקד להגנת הפרט נגד מדינת ישראל, בגץ 9733/03</ref>. המאמר עוסק בפועלו של סר צ'ארלס טגארט בהקמת מבצרי המשטרה בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. בקטע המאמר העוסק במבצר המדובר הזכיר קרויזר בהערת שוליים כי מדובר בתחנת משטרה שהייתה חלק מפרויקט זה ונועדה לשמש כמתקן חקירה וכליאה סודי. בנוסף קרויזר הזכיר כי מדינת ישראל משתמשת במתקן זה לצורכי חקירה עד אז.
| |||