הבדלים בין גרסאות בדף "הסכם ריבנטרופ–מולוטוב"

היחסים בין גרמניה לפולין היו תקינים אחרי חתימת הסכם האי-התקפה ב-[[1934]], עד אשר החליטה גרמניה לדרוש כי [[העיר החופשית דנציג]] (שהייתה קשורה עם פולין בהסכם מכס) ו[[המסדרון הפולני]], אשר ניתן לפולין ב[[חוזה ורסאי]] יסופחו אליה. שר החוץ הפולני, בק, דחה את תביעות גרמניה, למרות הצבא החלש של פולין (שעיקר כוחו היו הפרשים), משום שקיבל ערבויות מ[[בריטניה]] ומ[[צרפת]] לעזרה במקרה של התקפה. [[היטלר]] לא הרפה והמשיך לאיים במלחמה, משום שחשב שיצליח לחזור על הישגיו בסיפוח [[חבל הסודטים]] של [[צ'כוסלובקיה]]. פולין הייתה נחושה בדעתה, למרות הסכמת המעצמות לסיפוח דנציג לגרמניה אם זו תיתן ערבויות למסחר של פולין. היטלר לא חשש ממדינות המערב, אך חשש מתגובת רוסיה ולכן לא תקף. הוא סירב להצעות תיווך בין גרמניה לפולין של [[הונגריה]], [[חבר הלאומים]] ו[[איטליה]].
מן הצד השני ל[[סטלין]] היו תוכניות משלו לבצע מהפכה עולמית. סטלין מקיים שיחות על ביטחון משותף עם צרפת ואנגליה ומצד שני מחליף את שגריר ברה"מ בברלין, יעקב סוריץ היהודי ובמקומו נשלח מרקלוב.
ההשמצות והעלבונות הדדיות נעלמו, נפתח שלב חדש. לאחר [[הסכם מינכן]] מדיח סטלין את שר החוץ [[מקסים ליטבינוב]] וממנה את ראש הממשלה מולוטוב כשר החוץ.
 
==המניעים להסכם==