פייף – הבדלי גרסאות

'''פְיֶיף''' (מ[[צרפתית]], '''fief''' או '''feud''') הוא מונח מן התקופה ה[[פיאודליזם|פיאודלית]] המציין אדמות, רכוש או נכסים מניבי הכנסות שהוענקו ל[[אביר]] [[וסאל]] על–ידיעל ידי [[אדון פיאודלי|אדון]], כתגמול על שירות צבאי כלשהו. נוהג מתן הפיף התפתח בתקופת [[השושלת הקרולינגית]] והיה מן הגורמים שתרמו להתפתחותה של [[אריסטוקרטיה (מעמד)|אריסטוקרטיה]] אירופית.

מקור המילה פייף במילה המוקדמת fieu, שבתורה מגיעה מהמונח feudum ב[[לטינית]] מאוחרת. מילה זו האחרונה, שממנה נגזרה גם המילה "פיאודלי", מגיעה כנראה מן השורשה[[שורש (לשון)|שורש]] ה[[פרנקים|פרנקי]] fehu, שמשמעו "רכוש, בקר" (ב[[גרמנית]] Vieh; באנגלית fee, "תשלום"). המילה הופיעה במחצית השנייה של המאה התשיעית בצורה fevum, ייתכן כתוצר של בלבול בין המילה פִיסְקוּם (fiscum), שבתקופה הקרולינגית ציינה את אחוזות המלך, ו[[בנפיקיום]], שהדהדה את המשמעות שניתנה לה כמענק עבור שירות לציבור (פובליקום). המילה הצרפתית fief התקבלה גם באנגלית, בהגייה "פִיף".

בתקופה הטרום פיאודלית, היו מעניקים בנפיקיום (beneficium), כלומר מתנת קרקע ([[פרקריה]]), לרוב הייתה זו נחלה חקלאית לשימושו של מקבל המתנה למשך חייו או למשך חיי הנותן. מתנה זו הייתה ניתנתהוענקה עבור שירותים שניתנו, בעיקר בשדה הקרב ועבור שירותים שהנותן ציפה לקבל בעתיד. המקבל קיבל את זכות השימוש בנכס בלבד. הבעלות נשארה, לפחות באופן תאורטי, בידי הנותן והאדמה הייתה אמורה לחזור לבעליה עם מות המקבל או מות הנותן.

פייף טיפוסי היה אחוזה ששטחה בערך ארבעה עד שמונה קמ"ר, שכללה מבנים, אסמים וגנים. בפייף היה בדרך כלל אולם, אך לא תמיד בית אחוזה, מבנים דתיים (לרוב [[כנסייה]]), [[טחנת קמח]], בית בד או בית יין. סביבם השתרעו בדרך כלל אדמות ראויות לעיבוד, אפרים, שדות מרעה, בריכות דגים ויערות. השדות עובדו על פי [[שיטת שלושת השדות]], כששדה אחד מוקדש ליבולי חורף, אחד ליבולי קיץ והשלישי מוּבר בכל שנה. האדמה עובדה על–ידיעל ידי [[צמיתות|צמיתים]], שזכויות העיבוד שלהם היו אף הן, בדרך כלל, מוּרשות.