פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 23 בתים, לפני 8 שנים
מ
אין תקציר עריכה
[[תמונה:Breviarium_Grimani_-_Juni.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הפייף כפי שמוצג ב[[ספר השעות]]]]
'''פְיֶיף''' (מ[[צרפתית]], '''fief''' או '''feud''') הוא מונח מן התקופה ה[[פיאודליזם|פיאודלית]] המציין אדמות, רכוש או נכסים מניבי הכנסות שהוענקו ל[[אביר]] [[וסאל]] על–ידיעל ידי [[אדון פיאודלי|אדון]], כתגמול על שירות צבאי כלשהו. נוהג מתן הפיף התפתח בתקופת [[השושלת הקרולינגית]] והיה מן הגורמים שתרמו להתפתחותה של [[אריסטוקרטיה (מעמד)|אריסטוקרטיה]] אירופית.
 
==אטימולוגיה==
מקור המילה פייף במילה המוקדמת fieu, שבתורה מגיעה מהמונח feudum ב[[לטינית]] מאוחרת. מילה זו האחרונה, שממנה נגזרה גם המילה "פיאודלי", מגיעה כנראה מן השורשה[[שורש (לשון)|שורש]] ה[[פרנקים|פרנקי]] fehu, שמשמעו "רכוש, בקר" (ב[[גרמנית]] Vieh; באנגלית fee, "תשלום"). המילה הופיעה במחצית השנייה של המאה התשיעית בצורה fevum, ייתכן כתוצר של בלבול בין המילה פִיסְקוּם (fiscum), שבתקופה הקרולינגית ציינה את אחוזות המלך, ו[[בנפיקיום]], שהדהדה את המשמעות שניתנה לה כמענק עבור שירות לציבור (פובליקום). המילה הצרפתית fief התקבלה גם באנגלית, בהגייה "פִיף".
 
==בתקופה המרובינגית==
{{ערך מורחב|ערכים=[[מנוריאליזם]], [[בנפיקיום]], [[פרקריה]]}}
בתקופה הטרום פיאודלית, היו מעניקים בנפיקיום (beneficium), כלומר מתנת קרקע ([[פרקריה]]), לרוב הייתה זו נחלה חקלאית לשימושו של מקבל המתנה למשך חייו או למשך חיי הנותן. מתנה זו הייתה ניתנתהוענקה עבור שירותים שניתנו, בעיקר בשדה הקרב ועבור שירותים שהנותן ציפה לקבל בעתיד. המקבל קיבל את זכות השימוש בנכס בלבד. הבעלות נשארה, לפחות באופן תאורטי, בידי הנותן והאדמה הייתה אמורה לחזור לבעליה עם מות המקבל או מות הנותן.
 
הפייף שהוענק השתנה בהתאם למעמדו של מקבל הפייף, השירות שהוענק וההתחייבויות שנטל על עצמו הווסאל. לרוב היה הפייף אדמה שהוענקה לווסאל באופן מותנה ונותרה להלכה בבעלותו של האדון. לאדון לא הייתה, עם זאת, זכות לבטל את הפייף שהוענק, אלא אם כן הפר הווסאל את שבועתו, או לשנות את ההתחייבות שנדרשה מהווסאל בתמורה לה.
* '''פייף אבירות''' (Fief de haubert או Fief de chevalier): טירה סניורית.
 
פייף טיפוסי היה אחוזה ששטחה בערך ארבעה עד שמונה קמ"ר, שכללה מבנים, אסמים וגנים. בפייף היה בדרך כלל אולם, אך לא תמיד בית אחוזה, מבנים דתיים (לרוב [[כנסייה]]), [[טחנת קמח]], בית בד או בית יין. סביבם השתרעו בדרך כלל אדמות ראויות לעיבוד, אפרים, שדות מרעה, בריכות דגים ויערות. השדות עובדו על פי [[שיטת שלושת השדות]], כששדה אחד מוקדש ליבולי חורף, אחד ליבולי קיץ והשלישי מוּבר בכל שנה. האדמה עובדה על–ידיעל ידי [[צמיתות|צמיתים]], שזכויות העיבוד שלהם היו אף הן, בדרך כלל, מוּרשות.
 
[[קטגוריה:פיאודליזם]]