הצו לגירוש היהודים ממחוז טנסי – הבדלי גרסאות

הפקודה החלה להתבצע, ומשפחות שלמות נאלצו לעזוב את אזור מגוריהם, לרבות משפחות מכובדות. יהודי ארצות הברית הזדעזעו לשמע הפקודה. הם היו רגילים לשוויון ממסדי מאז שרגלם דרכה באדמת צפון-אמריקה. ליהדות ארצות הברית מעולם לא הוענקה [[אמנציפציה ליהודים | אמנציפציה]] נפרדת ומיועדת (שכן לפי החוקה האמריקנית אין לשיוך הדתי השפעה על מעמד הפרט), ולכן לא פחדו לאבד אותה אם יילחמו לביטול הצו. בהתחלה הם פנו לדרגים המקומיים, ומשלא קיבלו עזרה מדרגים אלה - פנו ישירות לנשיא [[אברהם לינקולן]] שיבטל את הצו.

 

{{ציטוט|תוכן="צו מספר 11 לתקנות הכלליות, שהוצא על ידי גנרל גראנט באוקספורד [[מיזורי]]... מורה לכל מפקדי חיל המשמר לגרש בתוך 24 שעות את כל היהודים, בלא אבחנה, מתחום מחוז שיפוטו. החתומים מטה, אזרחים טובים ונאמנים... העוסקים במסחר כחוק, חשים פגועים ונעלבים עמוקות בעקבות צו בלתי אנושי זה, אשר הוצאתו אל הפועל תהיה בגדר חילול של ה[[חוקה]], שטרם היה כמותו ושל זכויותינו... והציג אותנו בצד יהודים רבים אחרים כפושעים... אנו מבקשים... את תשומת לבך המיידית לפגיעה מרושעת זו בחוק ובאנושיות..."|מקור=הקיבוץ היהודי באמריקה בשנות התעצמותו<ref name=koren></ref>}}