קתרין מקינון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 28:
בספרה טוענת מקינון כי הטרדה מינית היא אפליה מינית מכיוון שהמעשה מעצים את חוסר השוויון החברתי של נשים לעומת גברים (ראו לדוגמה עמ' 166-118; 174). היא מבחינה בין שני סוגים של הטרדה מינית (ראו עמ' 32-42): האחד הוא "דבר תמורת דבר", והכוונה היא להטרדה מינית שבה נעשים כנועים תמורת אפשרות תעסוקה (עמ' 32); והשני הוא מצב קבוע של הטרדה בעבודה (עמ' 32). בשנת [[1980]] עקבה הוועדה להזדמנות תעסוקה שווה אחר הרעיון שהתוותה מקינון, ואימצה הנחיות אוסרות על הטרדה מינית, הן על בסיס "דבר תמורת דבר" והן ביחס להטרדה היוצרת סביבת עבודה עוינת.
 
ב-[[1984]] קבע בית המשפט העליון של ארצות הברית במשפט Meriter Saving Bank v. Vinson, שהטרדה מינית עלולה להפר את החוקים נגד אפליה מינית. במשפט מריטר הכיר בית המשפט גם בהבחנה בין הטרדה מינית של "דבר תמורת דבר" לבין הטרדה של סביבת עבודה עוינת. מקינון כתבהחזרה במאמר משנת [[2002]]: "איןעל צלדבריו של ספק, ש[[ויליאם רנקוויסט]], השופט דאז, כתבשכתב את פסק דין עבור בית המשפט שהתקבל פה אחד: "כשמנהלאין צל של ספק, שכשמנהל מטריד מינית כפופה לו מכיווןבשל שמינה נחותמינה, מנהלהרי זהשמדובר "מפלה"באפליה על בסיס מיני".<ref>‏‏Meritor Savings Bank v. Vinson, 477 U.S. 57 (1986)</ref>
 
 
ספרה של מקינון '''הטרדה מינית במקום העבודה: מקורה של אפליה מינית''', הוא ספר החוק האמריקני השמיני המצוטט ביותר מאז [[1978]], לפי מחקר שפרסם פרד שפירו בינואר [[2000]].