המועצה המדינית – הבדלי גרסאות

הקיסר היה ממנה חברי המועצה בהתאם לרצונו. מעשית, הרוב המוחלט של חברי המועצה היו אנשי אצולה רוסית והמינוי היה לכל החיים. כל שרי הממשלה היו חברי המועצה. יושב ראש המועצה וסגנו קבלו מינוי שנתי מהקיסר. עד לשנת [[1865]] יושב ראש מועצת השרים היה גם יו"ר המועצה המדינית. אם ה[[צאר|קיסר]] השתתף לישיבתבישיבת המועצה, הוא היה יו"ר הישיבה. בשנת [[1810]] למועצה היו 35 חברים, בשנת [[1890]] - 60 חברים ובמהלך תחילת [[המאה ה-19]] מספר החברים הגיעההגיע ל-90.

* דיון בנושאיםבנושאי מדיניות פנים הדורשים שינוי, הרחבה או הסברים על החוקים הקיימים.

* דיון בנושאיםבנושאי מדיניות פנים ומדינותומדיניות חוץ במצבי חרום

כל הנושאים היו מועבדיםמועברים למועצה רק דרך משרד המדינה ובאמצעות מזכיר המדינה שעמד בראשה. לאחר בדיקת הנושאים, המזכיר היה מעביר אותו למחלקה ספציפית של המועצה לדיון. בהתאם להנחיית הקיסר, נושאים דחופים היו יכולים לעבור ישירות לאספה הכללית. בהתאם למסמך שהיה בבסיס הקמת המועצה היא הייתה צריכה לדון בכולבכל החוקים החדשים. מעשית הדבר לא נשמר. החלטה במחלקות המועצה ובאספה הכללית הייתה מתקלתמתקבלת על בסיס רוב בהצבעה. לקיסר היההיתה זכות לשנות החלטת המועצה.

החל משנת [[1832]] השרים הפסיקו להעביר למועצה את הדו"ח השנתי על פעילותם. בשנת [[1842]] התקבל מסמך חדש בהקשר לסמכויות המועצה. בהתאם למסמך החדש, חלק מנושאים חוקתיים הועברו מסמכויות המועצה, לעומת זאת הורחבו סמכויות שלהסמכויותיה בנושאי מינהל ומשפט.