סאהל – הבדלי גרסאות

'''סאהל''' (ב[[ערבית]]: '''ساحل''', "סאחל", מילולית: "חוף", "גדה") הוא חבל ארץ ב[[אפריקה]] הגובל בין מדברבמדבר [[סהרה]] מצפון לבין האזורובאזור הפורה יותר מדרום, הידוע בשם [[סודאן (חבל ארץ)|סודאן]] (אין זו המדינה בעלת השם הזהה).

מדינות הסאהל כיום כוללות את [[סנגל]], [[קייפכף ורדה]], [[מאוריטניה]], [[מאלי]], [[בורקינה פאסו]], [[ניגניז'ר]], [[ניגריה]], [[צ'אד]], [[סודאן]] ו[[אתיופיה]].

לפני 12,500 שנים בערך היה חבל הסאהל חלק ממדבר סהרה ומכוסה ב[[דיונה|דיונות]] חול אשר רישומן ניכר בתוואי הקרקע עד היום. כמות ה[[משקעים]] השנתית בסאהל (75-450 מ"מ), יורדת בעיקר בתקופת ה[[מונסון]]. כמויות המשקעים השנתיות משתנות באופן קיצוני משנה לשנה. שני גורמים עיקריים מגבילים את תנובת הקרקע בסאהל: כמות המים ופוריות הקרקע. אדמות הסאהל הן חומציות ברובן (דבר הגורם לרעלת [[אלומיניום]] לצמחיהלצמחייה), ותכולת ה[[חנקן]] וה[[אשלגן]] בקרקע נמוכה מאד. אף אלה גורמים המגבילים מאוד את פוריות הקרקע.

לאורך ההיסטוריה רוב אנשי הסאהל היו [[נווד]]ים למחצה, המעבדים את הקרקע ומגדלים [[בקר]] באופן שבו הם נודדים עם העדרים אחר הקרקע הפורייה לפי עונות השנה. זוהי כנראה השיטה היעילה ביותר לנצל את משאבי הסאהל. ההבדל בין צפון הסאהל בו רמת המשקעים נמוכה יותר, אולם הקרקע פורייה יותר, לעומת האזור הדרומי ובו כמות משקעים גבוהה יותר, נוצלהנוצל על ידי הרועים. העדרים היו רועים במישורי העשב הצפוניים, המזינים יותר, בעונת המשקעים ואחר כך נודדים בעונה היבשה, מאות קילומטרים דרומה, שם המרעה מצוי בשפע רב יותר, אבל הוא מזין פחות. הקמת יישובי קבע בעשרות השנים האחרונות, יחדהשילוב עםשל מעבר ליישובי קבע גידולוגידול עדרי בקר גדולים וקבועים באזורים הפוריים יותר, יצרו קונפליקטים עם רועי הבקר המסורתיים הנוודים.

בשנת [[1914]] הייתה [[בצורת]] בהיקף נרחב בחבל הסאהל, שגרמה ל[[רעב]] קשה. ב[[שנות השישים]] הייתה עלייה בכמות המשקעים בחלקו הצפוני של חבל הסאהל, דבר שהפך חבל ארץ זה לנגיש יותר. במקביל, ממשלות המדינות באזור, עודדו את תושביהן להתיישב בחלקו הצפוני של הסאהל. בשנת 1968 החלה בסאהל תקופת בצורת נוספת, אשר נמשכה עד לשנת 1974. עד מהירהמהרה שדות המרעה יבשו ולא ניתן היה להאכיל את עדרי הבקר. בשיא הבצורת נחשפה הקרקע מכל עשב והאזור שב להיות מדברי. בתקופה זו, כמו בשנת 1914, רעב כבד פשט בחבל הסאהל, אולם הפעם התגייס העולם המערבי לעזרה. אסון זה היווה את הבסיס ליסוד [[הקרן הבינלאומית לפיתוח חקלאי]] של [[האו"ם]].

בשנות השמונים ידע חבל הסאהל [[בצורת]] נרחבת נוספת ואף הפעם היה רעב כבד. ההערכות הן כי בשתי תקופות הבצורת, בשנות השבעים והשמונים בסאהל, ניספונספו מעל מיליון תושבים וכ-50 מיליון סבלו מן הבצורת, בדרך זו או אחרת.

הסברה הראשונית באשר לגורמי הבצורת הייתה שימוש-יתר בקרקע על ידי עדרי הבקר, אולם בשנים האחרונות, לאחר שנלמדה תופעת [[התחממות כדור הארץ]], ההשערה היא כי הבצורת בסאהל נגרמה מ[[זיהום אוויר]] ב[[אירופה]] וב[[צפון אמריקה]]. זיהום אשר שינה את תכונות ה[[עננים|עננות]] מעל [[האוקיינוס האטלנטי]] והסיט את דפוס ה[[מונסון]] דרומה. כך, נפסקו גשמי הקיץ בסאהל.

* [http://www.eden-foundation.org/project/desertif.html על תופעת המידבורהמדבור בסאהל, באתר ארגון פרטי הפועל בחבל]