פרוזודיה – הבדלי גרסאות

הדיבור שלנו איננו רצף אחיד כלל וכלל- הוא משתנה ללא הרף בעוצמתו, במהירותו, [[תדר|בתדר]] שלו וביתר תכונותיו האקוסטיות. המאפייניםהשינויים האקוסטיים היוצרים את הפרוזודיה הםמתרחשים אלהברמה של יחידות הדיבור '''הסופרה- סגמנטליות''', כלומר- אלה שנמצאות מעבר לרמת [[פונמה|הפונמה]] הבודדת: [[הברה|ההברה]], [[המילה]] והמבע (לגבי התכונות האקוסטיות של הפונמות ראו [[פונטיקה]]). השינויים הללו במאפיינים האקוסטיים הסופרה- סגמנטליים של הדיבור הדיבור הם- הם הפרוזודיה.

הפרוזודיה מהווה חלק בלתי נפרד [[שפה|מהשפה]] הדבורה-, שכן כל מבע ומבע נהגים עם '''דפוס פרוזודי''' מסוים. הדפוס הפרוזודי של המבע מוסיף מידע רב מעבר לזה הקיים במילים המרכיבות אותו כשלעצמן, והוא לוקח חלק חשוב בקביעת המשמעות. בין היתר, הפרוזודיה מסמנת את הפונקציה הפרגמטית של המבעים (הצהרה, שאלה, בקשה וכו'), מוסיפה מידע לגבי [[רגש|רגשותיו]] וכוונותיו של הדובר ומעידה על עמדתו כלפי הנמען וכלפי תוכן הדברים (האם הוא אומר את הדברים בהתרגשות או אדישות, בכנות או בציניות וכו'). במידה מסוימת, תפקידה של הפרוזודיה בשפה הדבורה מקביל לזה של [[פיסוק|סימני הפיסוק]] בשפה הכתובה ושל [[רגשונים|הרגשונים]] במדיומים כמו שיחות [[צ'אט]] [[מסרון|ומסרונים]]. למעשה, ניתן לומר שקיומם של אלה מעיד על הצורך ליצור תחליף גרפי לפרוזודיה (שמטבע הדברים אינה קיימת בכתב), שבדומה לה, יציב את המסר הכתוב בהקשר פרגמטי- רגשי. רבים ממאפייני הפרוזודיה הם אוניברסליים (למשל, כפי שמתואר לגבי האינטונציה בהמשך). עם זאת, קיימת גם מידה גדולה של שונות, וזו תורמת ליצירת הצליל הייחודי לכל שפה וצורת הדיבור האופיינית לכל אדם.