כל קבוע כמחצה על מחצה דמי – הבדלי גרסאות

אחת מהדוגמאות לדין קבוע הוא, אדם שמינה [[שליח (הלכה)|שליח]] ל[[קידושין|קדש]] לו אשה, ולבסוף נעלם השליח ולא ידוע איזה אשה קידש, הרי אדם זה אסור בכללכל הנשים שבעולם{{הערה|{{בבלי|נזיר|יא|א}}}}, מכיון שכל אחת מהםמכיוון יששקיים חשש שמא היא אמה או חמותה או אחותה של אותה אשה שהשליח קידש, וממילאומכאן היאשהיא אסורה עליו ב[[איסור עריות|איסור ערווה]] שעונשו [[כרת]]. למרות שרוב הנשים שבעולם הם מותרות לו, אין מותראסור לו ללכת אחרי הרוב ולומר כי האשה אותה הוא מקדש שנית היאשונה מרוב הנשים שבעולם, שכמובן אינןשאינן קרובות האשה הראשונה שהשליח קידש, וזאת מכיון שכאשר הוא נישא עם האשה, האשה היא בגדר קבוע, מכיון שהיא קבועה בבית מסוים, ועל פי הכלל הידוע כל קבוע כמחצה על מחצה דמי, אין בציורבמצב זה את היתר "הלך אחר הרוב".

לפי שיטת ה[[תוספות]]{{הערה|שם.}}, דין זה היא חומרא [[מדרבנן]], שכן לשיטת התוספות{{הערה|ראו גם בתוספות בסוגיא ד[[תקפו כהן]] הכותב כך.}} דין קבוע נאמר דווקא כאשר ההיתר והאיסור ניכריןניכרים במקומן, ולא כאשר גם במקום הקביעות קיים הספק. ולכן, גם כאשר ידוע כי מעשה כזה קרה, ואדם שלח את חבירוחברו לקדש אשהאישה והשליח נעלם, אין כל האנשים שבעולם אסורים להנשא בכללכל אשה שמא היא מקודשת, ומכאן שהדבר היא חומרא מדרבנן שהחמירו על אותו אדם, מכיון שביצע מעשה בלתי אחראי באיסורים חמורים כל כך, אבל על שאר האנשים שבעולם לא החמירו כל כך.

לעומת זאת, יש הדוחים זאת, וסוברים כי ההיתר להנשא עם נשיםלנשים אחרות הוא, מכיוןמכיוון שידוע להם אישית שהם מעולם לא נתקדשו לאדם אחר, אבל האדם עצמו שקידש את האשה אינו רשאי לסמוך על היתר זה, מכיוןמכיוון שגם אם תאמר לו האשה השניההשנייה עמה הוא חפץ להנשא כי היא לא אותה האשההאישה אותה קידש, החשש הואקיים דווקאחשש שמא אחותה או בתה מקודשות לו, למרות אי ידיעתה.