מרקוס קלאודיוס פופיאנוס מקסימוס ודקיוס קליוס קלווינוס בלבינוס נבחרו כקיסרים משותפים של רומא על ידי הסנאט בשנת 238. בשנה זו התגלע סכסוך בין הסנאט לבין הקיסר המכהן, מקסימינוס תראקוס, על רקע תמיכת הסנאט בגורדיאנוס הראשון ובנו גורדיאנוס השני שהכתירו עצמם לקיסרים בצפון אפריקה. הגורדיאנים נהרגו לאחר כחודש, אך תמיכת הסנאט בהם יצרה משבר בלתי ניתן לפתרון בינו לבין הקיסר, ולכן נבחרו פופיאנוס ובלבינוס במטרה שהם יוכלו להתעמת עם מקסימינוס תראקוס ולהדיחו מכסאו. הקיסרים החדשים, אף שהצליחו להתמודד בהצלחה עם מקסימינוס, לא זכו לנאמנותם של חיילי המשמר הפרטוריאני ונרצחו על ידהם לאחר שלטון של כשלושה חודשים.[1]

פופיאנוס
מטבע ססטרטיוס של פופיאנוס
פסל של בלבינוס כיום מוצב במוזיאון הארכאולוגי של פיראוס
מטבע ססטרטיוס של בלבינוס

פופיאנוס

המידע על קורות חייו של פופיאנוס מוגבל ביותר ונסמך על ההיסטוריה אוגוסטהלטינית: Historia Augusta) שהיא אוסף של ביוגרפיות של קיסרי רומא אך מהימנותה מוטלת בספק על ידי חוקרי תולדות ימי רומא. על פי מקור זה פופיאנוס היה ממוצא פשוט ועממי - בנו של נפח שנולד בין השנים 160 עד 165, אומץ על ידי אשה הידועה רק בשמה פסניה מרסלה (Pescennia Marcellina) הוא מתואר כאיש צבא מוכשר שהתקדם במעלה הדרגות והסולם החברתי הידוע בשם מסלול המשרות (בלטינית: cursus honorum), זכה לשרת כקנטוריון ולאחר מכן טריבון צבאי, תפקיד שהיה אחד משלוש המשרות הצבאיות שהיו חייבים בני מעמד הפרשים לשרת בהם , על מנת שיוכלו לאחר שירותם הצבאי לשרת בממשל הקיסר ואכן הוא קודם למשרה השיפוטית של פראיטור.

הקריירה הפוליטית-צבאית של פופיאנוס הייתה מרשימה הוא מילא שורת תפקידים רמי מעלה תחת שלטון הקיסרים הסוורים כפרומגיסטראט וקונסול של הפרובינקיות גאליה נארבוננסיס, ביתיניה ואכאיה. הוא שימש לאחר מכן כמושל שליח הקיסר (legatus Augusti pro praetore) לפרובינקיות בגרמניה וככל הנראה קיבל קיבל לגיון תחת פיקודו ואף זכה לניצחונות כנגד השבטים הסרמטים. בשנת 234 הוא מונה על ידי הקיסר אלכסנדר סוורוס לתפקיד קונסול והמושל האזרחי של רומא, ככל הנראה דרכיו הנוקשות וקפדנותו הביאו לסלידת אזרחי העיר ממנו.

לפופיאנוס נולדו 2 בנים ובת מנישואים לאשה ששמה לא ידוע. הבכור טיבריוס קלאודיוס פופיאנוס היה קונסול בשנת 235. בנו הצעיר מרקוס פופיאנוס אפריקנוס מקסימוס היה קונסול בשנת 236. ידוע כי שם בתו היה פופיאנה סקסטיה פאולינה.

בלבינוס

מעט מאד ידוע על קורות חיו של בלבינוס בטרם עלה לשלטון. הוא נולד ככל הנראה בשנת 178 למשפחת אצולה מבוססת שהעמידה פוליטיקאים ואנשי צבא רבים לאורך ההיסטוריה הרומאית. הוא היה, ככל הנראה מכוהני סלי (Salii) של האל מרס, ההיסטוריון הרומי הרודיאנוס מאנטיוכיה (יוונית:Ἡρωδιανός לטינית:Herodianus) טוען כי הוא היה מושל של פרובינקיות וההיסטוריה אוגוסטה מונה 7 מהן, אך יש ספק לגבי הדיוק ההיסטורי שברשימה זו. הוא היה קונסול בשנת 213 תחת שלטונו של הקיסר קרקלה, ופעם נוספת לפני כן - בשנה לא ידועה.

שלטונם של פופיאנוס ובלבינוס

במהלך חילופי הגברי התכופים של שנת 238 הידועה כשנת ששת הקיסרים תפס מקסימינוס התראקי את כס הקיסר כנגד רצון הסנאט, ניגוד עניינים זה הביא את הסנאט לתמוך בגורדיאנוס הראשון ובנו גורדיאנוס השני כקיסרים כנגד מקסימינוס התראקי. שלטונם של הגורדיאנוסים ארך כחודש ותבוסה צבאית סמוך לעיר קרתגו קטעה את שלטונם וחייהם. על מנת לקדם את פני מקסימינוס התראקי שעתה עלה על רומא עם הלגיונות הנאמנים לו מינה הסנאט את פופיאנוס ובלבינוס לקיסרים משותפים ביום 22 באפריל 238, ההחלטה לא עברה ללא התנגדות ונאמני הקיסרים הקודמים דרשו כי יורשם החוקי גורדיאנוס השלישי יוכתר. לאחר מהומות ברחובות רומא הסכימו פופיאנוס ובלבינוס לפשרה לפיה יתמנה גורדיאנוס השלישי לתפקיד "קיסר" שבתקופה זו היה תואר כבוד חסר סמכויות.

בלבינוס שהיה כבן שבעים וחסר ניסיון צבאי נשאר ברומא ופופיאנוס צעד בראש הצבא הנאמן לסנאט לכוון רוונה וזכה לראות את תבוסתו ומותו של מקסימינוס התראקי במהלך המצור על אקוויליה.

המצור על אקוויליה

צבאו של מקסימינוס התראקי נכנס לאיטליה מהצפון ובהגיעו אל מול חומות העיר אקוויליה ציפה כי שערי העיר יפתחו לפניו ללא התנגדות. להפתעתו הוא גילה כי תחת הנהגת סנטורים המתנגדים לו העיר התכוננה למצור וסירבה לאפשר לצבאו להצטייד להמשך דרכם. צבאו של מקסימינוס התראקי נאלץ להיכנס למלחמת מצור אך נכשל בניסיונות לעלות על החומות או לשכנע את התושבים להיכנע. הצבא שלא היה מצויד למלחמת מצור והתשה החל לסבול ממחסור באספקה והכישלון לכיבוש העיר פגע במורל הגייסות את הכף הכריעו השמועות כי צבא הנאמן לסנאט נאסף וצועד צפונה על מנת להתעמת עם חיילות הקיסר ולהכריעם. במהלך חודש מאי בעת הפוגה בקרבות נרצח מקסימינוס התראקי באוהלו בידי חייליו ועימו נרצחו בניו והקצינים הנאמנים לו. צבא הסנאט בפיקודו של פופיאנוס שהגיע לעיר לא נותר אלא לברך על המוגמר ולחזור לרומא מלווה בגדוד שומרי ראש גרמנים. בלבינוס שנותר ברומא לא הצליך להביא להרגעת הסדר הציבורי, ונאלץ להסתגר בארמון הקיסרי מחשש ההמון הזועם.

סוף שלטונם

בואו של פופיאנוס מלווה בשומרי ראש לא תרם לשלוות רוחו של בלבינוס שחשש כי שותפו מתכנן להפטר ממנו ולשלוט לבדו. השניים תפסו חלקים שונים של האחוזה הקיסרית, מנסים לרכוש את אמונו ורצונו הטוב של המשמר הפרטוריאני, שמצידו היה בעמדת עימות מול הסנאט ועם קיסרים שמונו מצד הסנאט. פופיאנוס הבין את מצבו הנואש, מנותק משומרי ראשו ומבודד בארמון באופן שהותיר אותו נתון לחסדי אויביו, הוא פנה לבן בריתו היחיד - בלבינוס וביקש ממנו להכניס את שומרי הראש הגרמניים לאחוזה. בלבינוס שחשד כי צעד זה עלול להביא למותו סירב, הוויכוח שפרץ בין שני הקיסרים הופסק על ידי חיילי המשמר הפרטורייני שפרצו לחדר,.גררו את קורבנותיהם אל מחנה המשמר שם הם עונו למוות.

הערות שוליים

  1. ^ משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית (ירושלים: מאגנס, 2003)

קישורים חיצוניים

  מדיה וקבצים בנושא פופיאנוס ובלבינוס בוויקישיתוף
  ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.