אבו זנימה
אַבּוּ זְנִימַה (בערבית: أبو زنيمة) היא עיירה בדרום מערב חצי האי סיני שבמצרים, השוכנת לחופו המזרחי של מפרץ סואץ, כ-80 ק"מ מדרום לראס סודר. העיירה משתייכת למחוז דרום סיני, ותושביה עובדים בבתי חרושת לגבס ובמכרות שבאזור, בהם מכרה המנגן באום בוגמה.[1]
 | |
| מדינה |
 מצרים |
|---|---|
| מחוז |
 דרום סיני |
| שטח | 5,000 קמ"ר |
| קואורדינטות | 29°02′43″N 33°06′39″E / 29.045365°N 33.110733°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
 | |
  | |
לראשונה כבשה ישראל את אבו זנימה במהלך מלחמת סיני, ב-1956, והחזירה את השליטה בה למצרים עם נסיגת ישראל מסיני. במהלך כיבוש סיני על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים, נכבשה אבו זנימה שנית. במקום פעל מעגן ששימש את ספינות חיל הים הישראלי שפעלו במפרץ סואץ.[2]
בשנת 1971 הקימה ישראל באבו זנימה מחנה מעצר, שאליו הוגלו בני משפחה של מחבלים מבוקשים מרצועת עזה. המחנה נסגר לאחר פחות משנה.[3]
אבו זנימה נותרה בשלטון ישראל עד למימוש הסכם הביניים בין ישראל למצרים בסוף 1975.[4]
הערות שוליים עריכה
- ^ מכרה המנגן בסיני הפיק 300,000 טונות בשנה, דבר, 26 ביולי 1967
- ^ דרור איסמן ועופר רז, נווי מדבר על גדות מפרץ סואץ, 'בין גלים' 157, אפריל 1982 עמ' 28.
- ^
עופר אדרת, בלב המדבר, הרחק מעין הציבור, ישראל הקימה בחשאי מחנות מעצר לחפים מפשע, באתר הארץ, 29 ביולי 2021
- ^ 60,000 אזרחים מצרים יחזרו לסיני, דבר, 16 באוקטובר 1975
