אבישג השונמית

המשרתת האישית של דוד המלך בסוף ימיו

אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית הייתה המשרתת האישית של דוד המלך בסוף ימיו.

וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וַיִּמְצְאוּ אֶת-אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית וַיָּבִאוּ אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ. וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד-מְאֹד וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ.
אבישג לצד מיטת דוד, ועמה בת שבע, נתן הנביא ושלמה, איור מהאג משנת 1435 לערך.

במקרא עריכה

בספר מלכים מסופר שכאשר דוד הזקין, ניסו עבדי דוד לחממו על ידי בגדים, אך ללא הצלחה, בעקבות כך הציעו עבדי דוד, לחפש משרתת שתשכב לצידו, ועל ידי כך יתחמם. לדעת הרד"ק הדבר אירע כשדוד היה בן 70 שנה. לדעת חז"ל הטעם שהבגדים לא חיממו את דוד, נגרם מכך שדוד ביזה את הבגדים בעת מלחמתו עם שאול כאשר קרע את כנף מעילו: ”"ויקם דוד ויכרת את כנף המעיל אשר לשאול בלט" - אמר רבי יוסי ברבי חנינא: כל המבזה את הבגדים סוף אינו נהנה מהם, שנאמר "והמלך דוד זקן בא בימים ויכסהו בבגדים ולא יחם לו"” (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"ב, עמוד ב')

לאחר חיפושים נמצאה אבישג, שאכן הובאה לפני דוד, אך על אף ששכבה בחיקו, נמנע דוד מלקיים עמה יחסי אישות, וכפי המתואר בנביא:

אבישג הובאה לדוד על ידי יועציו כדי לפתור את בעיית הצינה שאחזה בו. לפי, דוד לא קיים יחסי אישות עם אבישג:

וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים, וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ. וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו: יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּתְהִי לוֹ סֹכֶנֶת, וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ וְחַם לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ. וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל, וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית וַיָּבִאוּ אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ. וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד, וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ.


לאחר מותו של דוד ולאחר סכסוך הירושה בין שלמה לאדוניהו שהוכרע בניצחונו של שלמה, הייתה אבישג העילה להריגתו של אדוניהו בפקודת שלמה, כאשר אדניהו שולח את בת שבע אמ של שלמה לבקש משלמה שיתן לו את אבישג לאישה. בת שבע עושה כדבריו, ושלמה בתגובה עונה, אם את מבקשת עבורו את אבישג, בקשי עבורו כבר את המלוכה. בעקבות כך נשבע שלמה להרוג את אדניהו באותו היום:

וַיָּבֹא אֲדֹנִיָּהוּ בֶן חַגֵּית אֶל בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה (...) וַיֹּאמֶר: אִמְרִי נָא לִשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא יָשִׁיב אֶת פָּנָיִךְ וְיִתֶּן לִי אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית לְאִשָּׁה. (...) וַתָּבֹא בַת שֶׁבַע אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, לְדַבֶּר לוֹ עַל אֲדֹנִיָּהוּ (...) וַתֹּאמֶר: יֻתַּן אֶת אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית לַאֲדֹנִיָּהוּ אָחִיךָ לְאִשָּׁה. וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיֹּאמֶר לְאִמּוֹ: וְלָמָה אַתְּ שֹׁאֶלֶת אֶת אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית לַאֲדֹנִיָּהוּ, וְשַׁאֲלִי לוֹ אֶת הַמְּלוּכָה! (...) וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּ-ה' לֵאמֹר, כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף, כִּי בְנַפְשׁוֹ דִּבֶּר אֲדֹנִיָּהוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. וְעַתָּה חַי ה' אֲשֶׁר הֱכִינַנִי וַיּוֹשִׁיבַנִי עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִי, וַאֲשֶׁר עָשָׂה לִי בַּיִת כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר, כִּי הַיּוֹם יוּמַת אֲדֹנִיָּהוּ.

המהרש"א במסכת סנהדרין[1] מסביר את הסיבה לחיוב המיתה של אדוניהו, על ידי שלמה המלך,[2] על פי דברי המשנה,האוברת להדיוט להשתמש בשרביטו של מלך, אלא בידי המלך עצמו. ומאחר ושלמה הוכתר למלוכה אחרי דוד אביו, מותר רק לו להשתמש בשרביט המלך (משמע, גם באבישג). אך אדוניהו, שנחשב הדיוט, נאסר להשתמש בשרביטו של המלך ולכן עצם זה שהוא מבקש את אבישג לאישה, מעיד שהוא מחשיב את עצמו למלך ובכך, הוא למעשה מורד במלכות שלמה, ודינו מיתה כדין מורד במלכות.

בתלמוד עריכה

במסכת סנהדרין[2] מובא שאבישג ביקשה מדוד שישא אותה לאישה, אך דוד סירב משום שכבר היו לו 18 נשים. אבישג בתגובה לכך טענה[3] שזהו רק תירוץ והסיבה האמיתית היא שהוא זקן ואין בכוחו לקיים יחסי אישות. בעקבות דבריה, קרא דוד לבת שבע ובא עליה 13 ביאות.

בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין[2] מתואר היתר מיוחד של חכמים לדוד להתייחד עם אבישג אף שלא הייתה נשואה לו. הגמרא מספרת שחכמים העדיפו לתת לדוד להתייחד עם אבישג מאשר לומר לו לגרש אחת מנשותיו כדי שיוכל להתחתן עם אבישג ויותר לו להתייחד עמה. האמוראים לומדים מהעדפה זו את חומרת הגירושין.

בתלמוד במסכת סנהדרין מסופר שאבישג, למרות שהנביא מעיד עליה ש"הנערה יפה עד מאד" אך לא הגיעה אפילו לחצי מיופיה של שרה.[4][5]

לקריאה נוספת עריכה

  • רחל רייך, האשה אשר נתת עמדי - נשים כעילה לסכסוך ולמלחמה במקרא, הילל בן חיים - הקיבוץ המאוחד, 2005
  • עליזה שנהר, אהובות ושנואות- נשים במקרא, במדרש ובספרות העברית החדשה. חיפה: פרדס, 2011

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אבישג השונמית בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ חידושי אגדות, דף כ"ב עמ' א' באתר HebrewBooks
  2. ^ 1 2 3 תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ב, עמוד א'
  3. ^ פירוש רש"י על הגמרא: "חסריה לגנבא נפשיה לשלמא נקט - כשהגנב חסר שאינו מוצא מקום לגנוב מחזיק עצמו בענוה כאיש שלום כלומר מפני שזקנת ותשש כחך אתה אומר שאני אסורה לך"
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ט, עמוד ב'
  5. ^ אוצר אישי התנ"ך, אות א', עמוד ג'