אברהם ברודא
רבי אברהם ברודא (נהגה: ברוידֶא; ה'ת"י, 1650 – ל' בניסן ה'תע"ז, 11 באפריל 1717) היה רב וראש ישיבה אשכנזי מן האחרונים, מגדולי דורו. כיהן כמרא דאתרא ואב"ד בקהילות מרכזיות במרכז אירופה ובמערבה, ביניהן מץ ופרנקפורט. תואר בידי בני דורו כרבן של כל בני הגולה. הוא אבי משפחת ברוידא.
| לידה |
1640 פראג, ממלכת בוהמיה  |
|---|---|
| פטירה |
11 באפריל 1717 (בגיל 77 בערך) ל' בניסן ה'תע"ז פרנקפורט, העיר החופשית פרנקפורט, האימפריה הרומית הקדושה |
| מקום קבורה | בית הקברות היהודי העתיק בפרנקפורט |
| מדינה |
ממלכת בוהמיה |
| מקום פעילות | פראג, מץ, פרנקפורט |
| תקופת הפעילות |
? – 11 באפריל 1717 |
| השתייכות | יהדות אשכנז |
| תחומי עיסוק | ראש ישיבה, אב"ד, מרא דאתרא |
| תלמידיו | רבי יונה לנדסופר, רבי נתנאל וייל, רבי יצחק זעקיל עטהויזן, ועוד |
| בני דורו | רבי יעקב ריישר, רבי צבי הירש אשכנזי, רבי דוד אופנהיים, רבי גבריאל אסקלס, רבי אליה שפירא |
| צאצאים | רבי משה ברודא |
| חותנים | רבי אליעזר ליפמן גרעץ |
  | |
יסד ישיבות בכל ערי רבנותו והיה רבם של רבים מרבני הדור שלאחריו.
ביוגרפיה עריכה
נולד בבומסלא[1] הסמוכה לפראג לרב שאול ברודא[2]. בילדותו נחשב לעילוי ואביו שלח אותו לקראקא[דרושה הבהרה] לישיבה הגדולה של רבה של קראקא, רבי יצחק בן זאב המוכר בכינויו, רבי יצחק חריף. נסמך לרבנות בידי רבו זה ושב לפראג. זמן קצר לאחר שובו נישא לבתו של רבי אליעזר ליפמן גרעץ, אב"ד (אב בית דין) בומסלא, ועבר לגור בבומסלא. שם עזר לחמיו בניהול הישיבה המקומית. לטענת ישעיה תשבי הוא תמך בשבתאות בתקופה זו.[3]
משרת הרבנות הראשונה שלו הייתה בעיר ליכטנשטאדט (הרוזנצין (אנ') שבצ'כיה), שם נפטרה אשתו. זמן קצר אחריה נקרא לכהן ברבנות העיר רודניץ (אנ'). בשנת ה'תנ"ב, 1692, העניק ברודניץ את הסכמתו לספרי מגן אברהם וטורי זהב שנדפסו אז בדיהרנפורט על גליונות ה"שולחן ערוך", ושנה לאחר מכן הסכים על הספר "פנים מאירות". ברודניץ הקים את ישיבתו הראשונה. בזיווג שני נשא לאשה את רעכלה, בת רבי זנוויל אולמא-גינצבורג מפפרשי,[4] שהיה פרנס ומנהיג הקהילה היהודית במדינת שוואבן.
בשנת 1690 מונה לרב המדינה של בוהמיה וישב בפראג. בשנת 1692 מונה בנוסף לתפקיד זה לראש הישיבה בפראג, תפקיד שנחשב כמקביל לתפקיד האב"ד של פראג. בפועל, מכיוון שלא היה אב"ד ממונה בפראג באותן שנים הוא תפקד בפועל גם כאב"ד. בשנת 1694 מונה ר' גבריאל עשקלש לאב"ד בפראג וברודא חזר לתפקידו המקורי כראש ישיבה בלבד. בעקבות מתחים שונים ר' גבריאל עשקעלש עזב את תפקידו לאחר זמן קצר ושוב ברודא מילא תפקיד כפול כראש ישיבה ואב"ד. בשנת 1704 הגיע ר' דוד אופנהיים לכהן כאב"ד של פראג ומכאן ואילך הרב ברודא היה ראש ישיבה בלבד עד שעזב לרבנות מץ.[5]
בפראג התגוררו באותם ימים רבנים כמו רבי יעקב ריישר, רבי אורי פייביש חלפן מחבר "דת אש" ורבי אליהו שפירא מחבר "אליה רבה". מחלוקת התפתחה סביב פולמוס הלכתי בינו לבין רבנים אחרים בשאלת היתר נישואין סבוכה שהייתה תלויה בשאלה רפואית שלא ניתן היה לבררה אז, הוא סבר לאסור מספק אך נתקל בהתנגדותם של רבנים אחרים שסברו להתיר. במחלוקת זו תמך רבי צבי הירש אשכנזי, ה"חכם צבי" בעמדת מתנגדיו. בשל המחלוקת בחר לעזוב את רבנות פראג וקיבל את הצעת הרבנות של קהילת מץ, שרבה הקודם, רבי גבריאל אסקלס מקרקוב עבר אז לכהן כרב בניקלשבורג.
בראשית שנת ה'תס"ט (1708) הגיע למץ והקים גם בה ישיבה גדולה. הקהילה המקומית מימנה את הקמתו של בנין מפואר עבור הישיבה. נחתם כתב רבנות מפורט בין הרב והקהילה ובו הוסדרו ענייני שכרו של הרב וחלוקת הסמכויות בינו לבין ועד הקהילה והתחייבויות הדדיות. בשנה הרביעית לכהונתו במץ[דרושה הבהרה], הזדמן להמבורג לרגל חתונת בנו משה עם ראשה רישה בת ר' ישראל פירסט. רבה של המבורג, רבי משולם זלמן מירלש הזמין אותו לסעודה משותפת עם חתנו ה"חכם צבי" והשנים, שהיו משני צדי המתרס בעת המחלוקת בפראג, יישרו את ההדורים ביניהם. לימים נזקק רבה של פראג, רבי יהונתן אייבשיץ לבירור השאלה שעמדה בעין המחלוקת, הוא הכריע בשאלה ההלכתית כדעת המתירים, אך קבע כי מבחינה רפואית צדק רבי אברהם ברודא, הציע את הדברים באקדמיה המקומית וזכה לאישור החוקרים. הרב אייבשיץ כתב על כך לרבי עקיבא איגר: ”אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה לצדיקים, אשריך רבנו רבי אברהם ברודא! אם הספיקות שלך כך, הוודאות שלך על אחת כמה וכמה?!”.[6]
בשנת ה'תע"ג, 1713, נאלץ רבה של פרנקפורט, הרב נפתלי כ"ץ לעזוב את עירו בשל האשמתו באחריות לשריפה שפרצה בביתו והתפשטה ברחבי העיר. רבי אברהם ברודא נקרא למלא את מקומו, הקים בפרנקפורט ישיבה גדולה יותר מכל קודמותיה ותלמידים רבים הגיעו לשמוע תורה מפיו. ב-1715 פרסם תקנון מחייב ובו 40 חוקים מגבילים בענייני לבוש ואירועים חגיגיים שנועדו למנוע מצב של קנאה מצד ההמון המקומי ליהודי העיר האמידים יחסית. בין היתר נקבעו בתקנון מאכלים יוקרתיים שנאסר להגישם באירועים, נאסר ללבוש בגדי משי או בגדים בעלי כפתורי זהב וכסף והותרו נעליים בצבע שחור בלבד.
הוא נפטר ביום ראשון, א' דראש חודש אייר, ל' בניסן ה'תע"ז, 11 באפריל 1717 לאחר מחלה קצרה. נקבר בבית הקברות היהודי בפרנקפורט בין קבריהם של רבי שמואל חיים ישעיהו ומהרשש"ך.
תלמידיו עריכה
לרבי אברהם ברודא היו אלפי תלמידים, מהם ידועים:
- רבי אברהם ב"ר שמשון ויטמונד מאמשטרדם, מחבר ספר אהבת חסד, פירוש על אבות דרבי נתן
- רבי אליה ב"ר טודרוס ברודא מפראג, בן דודו, ומחבר "מנחת אליה"
- רבי אליה ב"ר עזריאל מווילנא, מו"ל סידור דרך שיח השדה
- רבי אליהו ב"ר יעקב מאולינוב, אב"ד אוליינוב, מחבר ברכת אליהו
- רבי אליקום געץ ב"ר מאיר מהילדסהיים, אב"ד הילדסהיים מחבר הספרים "אבן השהם" ו"מאירת עיניים"
- רבי חנוך ב"ר יהודא ליב מפפרשי, אב"ד שנייטאך ופפרשי, מחבר הספרים "ראשית ביכורים" ו"חינוך בית יהודא"
- רבי יהודה אריה ליב (ליוואי אופנהיים) ב"ר צבי הירש,[7] מחבר ספרים "אהלי יהודה", ו"גזע יהודה"
- רבי יונה ב"ר אליהו לדנסופר מפראג, מחבר הספרים "מעיל צדקה", "אורי אור", "כנפי יונה" וצוואה מפורסמת
- רבי יוסף יוספא ב"ר משה הלוי קאשמן מפרנקפורט, מחבר "נוהג כצאן יוסף"
- ר' יוסף משה ב"ר דוד ברסלאו, חתן רא"ב, אב"ד שנייטאך, מדינת גראבפעלד ובמברג, מח"ס שורש יוסף, כתונת יוסף וחק יוסף
- ר' יצחק זעקיל בן מנחם עטהויזן מפפרשי, אב"ד מארקברייט, שנייטאך, אשפנבורג, מגנצא ופפרשי, מח"ס אור נעלם ואור לו בציון
- ר' יששכר בער ב"ר גבריאל וינר, חתן רא"ב, אב"ד וסטהופן, ומגנצא
- ר' מרדכי (מרקס) ב"ר בנימין וואלף מרגליות יפה שלזינגר מווינה, מנהיג הקהילה בווינה. דברי תורתו מוזכרים כמה פעמים בפירוש זרע אברהם על המדרש לר’ אברהם העלין
- בנו ר' משה ברודא, אב"ד הנאו, במברג וורמייזא. מחבר הגהות אהל משה לספר אשל אברהם של אביו
- ר' משה חסיד ב"ר אנשל גינצבורג מפראג, מחבר צוואה בספר צואות ודרך טובים
- ר' משה סג"ל חריף ב"ר יעקב ברנדס, אב"ד שנייטאך, ומדינת אשפ"ה, ר"מ פיורדא, אב"ד בומסלא ומגנצא, מח"ס חידושי רבי משה חריף
- ר' נתנאל ב"ר נפתלי צבי וייל משטילינגן, דיין מו"ש בפראג; אב"ד מיהרינגן ומדינת היער השחור; אב"ד קרלסרוהה ומדינות באדן-באדן ובאדן-דורלאך, מח"ס קרבן נתנאל, תורת נתנאל, נתיב חיים, מנחת נתנאל
- ר' פנחס בן ר' משה קצנלנבוגן, אב"ד וואלרשטיין, לייפניק, מארקברייט ובוסקוביץ, מח"ס יש מנחילין
- ר' שמואל ב"ר אורי פייבוש היללמן, אב"ד קרמזיר, מנהיים ומיץ
- ר' שמואל בן החסיד ר' מענדל יאס קראקאור (קראקוויר) מפראג, ר"מ בישיבת רא"ב
- ר' שמריה זלמן בן יעקב אברהם מלייפניק, אב"ד רקוב ולייפניק מח"ס נחלת יעקב אבני שוהם (למד אצלו ברודניץ בשנת תנ"ה[8]).
- ר' יעקב קאפיל ליפשיץ, מקובל, מח"ס שערי גן עדן וסידור "קול יעקב".
כתביו עריכה
רבי אברהם ברודא כתב חידושי תורה רבים אך לא פרסם דבר בדפוס. לאחר פטירתו הדפיסו בניו ותלמידיו מספר מועט מחידושיו בכמה כרכים, אך רוב חידושיו אבדו במשך הזמן ודפים בודדים מהם השתמרו בספריות ואוספים פרטיים. ספריו שנדפסו:
- חדושי גאונים[9] - על מסכת בבא קמא, מסכת בבא מציעא ומסכת סנהדרין. אופיבאך תפ"ג
- חדושי הלכות[10] - על מסכת גיטין. ונזבק תצ"א
- שמעתא חדתא[11] - על מסכת גיטין, ומסכת כתובות. פרנקפורט תצ"ז
- מנחת כהן - תק"א
- אשל אברהם[12] - על מסכת פסחים, מסכת גיטין, מסכת בבא בתרא, מסכת חולין והלכות ריבית. פרנקפורט תק"ז
- תולדות אברהם[13] - חדושים על דברי התוספות במסכת כתובות ומסכת קידושין. נספח לספר כתונת יוסף של חתנו. פיורדא תקכ"ט
מלבד כתביו אלו, משוקעים רבים מחידושי תורתו ופסקיו בהלכה בספרי בני דורו.
משפחתו עריכה
חלק מצאצאיו של רבי אברהם ברודא התפרסמו:
- בנו רבי משה ברודא - רבן של הנאו, במברג ווורמס. מחבר "אהל משה". בתו שרה הייתה אמו של רבי משה גינז, אביו של רבי עקיבא איגר.
- בנו רבי שלמה זלמן ברודא - כיהן כרב הגליל בעיר מרננטהיים, נפטר בשנת 1742 ונקבר באונטרבלבך.
- בתו אסתר נישאה לר' אייזיק משוואבך, פרנס וממנהיגי הקהילה היהודית בעיר. היא נפטרה בד' בחשוון תקכ"ט (1769) ונקברה בגאורגנסגמינד (גר')
- בתו השנייה נישאה לרב דב וינר שכיהן כרב בווסטהאפן ובמגנצא.
- בתו השלישית נישאה לרב יוסף משה ברסלויא, מחבר הספרים "חוק יוסף", "שורש יוסף" ו"כתונת יוסף" (פיורדא תקכ"ט). כיהן כרבן של מילהאוזן ובמברג.
קישורים חיצוניים עריכה
- עזריאל מאיר ברודא, משפחת ברודא פרק ראשון: הגאון ר' אברהם ברודא, ורשה, תרצ"ח. עמ' 7–26, באתר היברובוקס
- "בְּרוֹדָא, אברהם בר' שאול", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ג, עמוד 183, באתר היברובוקס
- יצחק דוב פעלד, קונטרס חלקי אבנים, נספח לשו"ת נשאל דוד, חלק ג', ירושלים תשל"ה, עמ' רח-רט, באתר היברובוקס
- מאיר בלבן, שלשלת היוחסין של משפחת אורנשטיין-ברודא, ורשה תרצ"א, בעיקר בעמ' 45, באתר היברובוקס
- א. פייגינסקי ולוי גינצבורג, ברודא, אברהם בן שאול, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- מכתביו
- פרי הלולים, (ליקוט. רובו מדברי רבי אברהם ברודא), זאלקווא תקכ"ז, באתר היברובוקס.
- אברהם ברודא, ספר שמעתא חדתא, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
אברהם בן שאול ברודא (1650-1717), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ לפי חיים דב פרידברג. ולפי טוביאס יעקובוביץ נולד בפראג, ראו, חלקי אבנים המצויין ב"קישורים חיצוניים".
- ^ לפי דוב בר וואכשטיין שם המשפחה הוא על שם העיר אונגריש-ברוד, "מילואים לחלק שני" 'תולדות חכמי ירושלים', עמוד 21, לצד 103 סימן ח, הערה 1.
- ^ ישעיה תשבי, נתיבי אמונה ומינות, רמת גן, הוצאת אגודת הספרים בישראל, 1965, עמ' 282
- ^ להסבר על שם המשפחה, ראו בוויקיפדיה האנגלית
- ^ Teplitsky, Joshua Z. (2012). Between Court Jew and Jewish Court: David Oppenheim, the Prague rabbinate, and eighteenth-century Jewish political culture (Ph.D.). New York. ch. 2–3.
- ^ תשובה שנדפסה בסוף ספרו של רבי יהונתן אייבשיץ, "בני אהובה".
- ^ מפי הרב יוסף פראגר
- ^ כ"כ בספרו "אבני שוהם", פרשת בא, אות א.
- ^ חדושי גאונים, אופיבאך תפ"ג, באתר היברובוקס.
- ^ חדושי הלכות, ואנזבק תצ"א, באתר היברובוקס.
- ^ שמעתא חדתא, ורשה תרס"א, באתר היברובוקס.
- ^ אשל אברהם עם הגהות אהל משה, פרנקפורט תק"ז, באתר היברובוקס. (בתוך הספר, תחת הכותרת "הג"ה מבן המחבר" מופיעות הוספות מבנו רבי משה ברודא שמכונות בשער הספר "הגהות אהל משה").
- ^ תולדות אברהם, פיורדא תקכ"ט, באתר היברובוקס.