אברהם פריצול

משכיל וגאוגרף עברי

הרב אברהם בן מרדכי פריצול (או: אברהם פריסול. בלועזית: Farissol) – (נולד בשנת ה'רי"א או ה'רי"ב (14501451) באביניון שבצרפת, נפטר לא לפני שנת ה'רפ"ו (1526-1525) בפרארה שבאיטליה), היה איש אשכולות יהודי-איטלקי בן תקופת הרנסאנס. יצירתו המפורסמת ביותר היא מסה על קוסמוגרפיה וגאוגרפיה: "אגרת ארחות עולם" (1524).

אברהם פריצול
Abraham Ben Farissol
לידה 1451 (או 1450)
ה'רי"א
אביניון
פטירה 1525
פרארה
מקום פעילות פרארה, ומנטובה שבאיטליה
תקופת הפעילות ?–1525 עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עיסוק איש אשכולות בתקופת הרנסאנס, חזן, מורה, מעתיק ומחבר
חיבוריו אגרת אורחות עולם, פירוש לספר איוב, פירוש על מסכת אבות, באור לקהלת, פרחי שושנים, מגן אברהם, וסידור תפילה לנשים.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים עריכה

אברהם פריצול נולד למרדכי באביניון שבדרום צרפת, באזור פרובאנס. בגיל צעיר הוא היגר מסיבות לא ידועות לאיטליה. לאחר שהייה קצרה במנטובה, עבר לפרארה שם בילה את רוב חייו, היה פעיל בקהילה היהודית כחזן וכמורה, ועסק ברפואה. פריצול היה ידוע בתור מַעתִיק זהיר של כתבי יד והעתיק ספרים רבים[1], הרבה מזמנו השקיע בשקידה בתורה, ובחקר יסודות היהדות. מאידך, כחכם ומשכיל בתחומים רבים היה גם מלמד מלומדים נוצריים עברית, ספרות ופילוסופיה יהודית.

בדורו הייתה התעוררות רוחנית גדולה, גם בעטייה של התפשטות הקבלה, והופעתם של משיחי שקר ושווא, וכן גברה הקנאות הנוצרית והאפיפיורים הציקו ליהודים. בזמן רגיש זה הוא פעל להורות דרך לרבים במעשה ובכתב. בין השאר, הוא ערך חישוב, לפיו עתידה הגאולה לבוא בשנת ה'ת"ש, מטרת הפרסום הייתה בעיקרה מדעית, אך גם לחזק את הקוראים. פריצול גם התכתב עם שני חכמי איטליה המפורסמים אז, רבי יהודה מסר לאון, ורבי אליהו דלמדיגו.

שנת מותו לא ברורה, ידוע רק שבו' באדר ה'רפ"ו עוד היה בחיים.

 
פסקה מסידור אברהם פריצל שעשיתני אשה ולא איש, 1471

סידור תפילה לנשים עריכה

עניין עכשווי פמיניסטי נודע לסידור תפילה לנשים בכתב ידו של אברהם פריצול, בשנים 1471 ו-1480 הוא כתב שני סידורים, שם מופיע נוסח שונה למקבילה הנשית לברכת השחר "שלא עשני אשה", ובניגוד לנוסח הברכה הרגיל המיועד לנשים: "שעשני כרצונו", כתב: "שעשיתני אשה ולא איש".

פולמוס בין דתי ו"מגן אברהם" עריכה

הקהילה היהודית של פרארה בחרה בפריצול כנציגם בוויכוח הבין-דתי עם הדומיניקנים הפרנציסקנים, והוא ערך ויכוח מול שני כמרים בבית הנסיך אורקול די איסטי הראשון, הדוכס של פרארה. בעקבות הפולמוס הזה, כתב את חיבורו "מגן אברהם" (1514) - המבוסס בחלקו על כתביו קודם לכן, ובו מוקדש חלק אחד לפולמוס עם הנצרות, וחלק אחר למול האסלאם. מתוך "מגן אברהם" עולה שהיה בקי בספרות הפולמוס בפורטוגזית ובספרדית. ידועה במיוחד הגנתו כנגד האשמת היהודים בהלוואת כספים בריבית; על סמך כלכלת תקופתו, הוא כתב שאין הבדל מוסרי או אחר בין הכנסה כספית מעסקאות פיננסיות לבין הכנסות הנשענות על עסקאות אחרות.

החיבור נותר שנים רבות בכתב יד. קטעים ממנו נדפסו ופורסמו על ידי פרופסור דוד שמואל לוינגר ב"הצופה לחכמת ישראל' שיצא לאור בבודפשט בירת הונגריה (כרך י"ב, 1928) כ"ליקוטים מספר מגן אברהם של אברהם פריצול", וכן ברבעון הצרפתי (כרך י"ד), ובהמשך כתדפיס נפרד.

"אגרת אורחות עולם" עריכה

חיבורו החשוב והידוע ביותר של פריצול הוא "אגרת אורחות עולם" - הוא התעניין עמוקות ב"עידן התגליות" שעברה אירופה, וכתב על העולם החדש כפי שעלה מהתגליות החדשות בנות זמנו. זהו כנראה הספר הגאוגרפי העברי הראשון, והוא הפך לפופולרי. החיבור נכתב בשנת ה'רפ"ה (1525) בפרארה, ובשנת ה'שמ"ז (1586) נדפס בוונציה, ואף תורגם ללטינית ונדפס בתרגום זה באוקספורד בשנת 1691.

'אגרת ארחות עולם' הוא הספר העברי הראשון הדן בפירוט בגילוי יבשת אמריקה, ובאפריקה שמדרום לסהרה והתגליות הגאוגרפיות החדשות בה, וכן ביהדות אתיופיה, קהילת ביתא ישראל. בספר שלושים פרקים, העוסקים במדינות שונות בדגש על ההתיישבות היהודית בכל אחת מהן. הפרק ה-14 מוקדש לעשרת השבטים האבודים של ישראל. בהקדמה לפרק, הוא קושר בין תהייתו אחר צאצאי עשרת השבטים להופעתו של משיח השקר דוד הראובני באיטליה ב-1523, אליו התנגד פריצול.[דרוש מקור: מספרו ניראה שדווקא עורר בו התלהבות] לטענתו, שארית מעשרה השבטים נותרה במדבר אצל ים סוף בדרך העולה למכה, לצד אלה הוא מזהה את נהר גוזן, אשר אליו הוגלו עשרת השבטים על פי ספר מלכים[2], עם נהר הגנגס ומסיק שנהר הסמבטיון נימצא בסמוך.[3][4]

כתביו עריכה

נותרו בכתב יד עריכה

  • פרחי שושנים, פירוש קצר לתורה.

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אברהם פריצול בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ראו במאמרו של פריימן בספר היובל לאלכסנדר מרכס
  2. ^ ספר מלכים ב', פרק י"ז, פסוק ו'
  3. ^ אגרת אורחות עולם, פרק כד
  4. ^ זיהוי נהר גוזן עם הגנגס לא עולה בקנה אחד עם הכתוב במלכים ב י"ט פסוקים י"א-י"ב. משם ברור שגוזן נמצאת בשטחי האימפריה האשורית.