אדאפה
| ערך שניתן לשפר את מקורותיו | |
אָדָאפָּה הוא אפוס מסופוטמי קדום, שמעורבים בו בני אדם ואלים. האגדה מספרת על קורות האדם הראשון.
תקציר עריכה
אגדה זו והאלים המתוארים בה הם חלק מהמסורת האכדית והמיתולוגיה המסופוטמית.
האגדה נמצאה בכמה גרסאות שונות ובמיקומים שונים. הגרסה המקיפה ביותר כתובה על הלוח 348VAT (על פי שיטת הקטלוג של מוזיאון וורדרסיאטשס (אנ')) נמצאה באל-עמארנה במצרים ומשויכת למאה ה-14 לפנה"ס. גרסאות נוספות נמצאו בספריית אשורבניפל, משויכות למאה ה-7 לפנה"ס וכתובות על הלוחות: 15072K, 8743K, 8214K, 9994K, על פי שיטת הקיטלוג של קארל ביזולד.
הדמויות המרכזיות בעלילה הם 'אדאפה' האדם הראשון, האל 'אאה' – אל המים המתוקים שיצר את אדאפה, שוטו הרוח הדרומית, והאלים אנו, דומוזי וגיזידה. העלילה עוסקת בבריאת האדם הראשון, מטרתו בעולם ועל הטרגדיה בכך שאדאפה לא זכה בחיי נצח בשל קנאותם של האלים.
סיפור העלילה עריכה
האגדה מספרת על אאה, אל המים המתוקים, שיצר שבעה חכמים. מטרתם הייתה ללמד ולחנך את העולם לדרכי עבודה נאותות, והראשון שבהם הוא אדאפה, שניחן בחכמת האלים אך לא באלמותיות. אדאפה שימש ככהן לאל אאה בעיר ארידו. שם, בין כלל תפקידיו ככהן, אדאפה היה צריך להגיש דגים שהיה דג מהים במקדשו של האל.
יום אחד כשהיה אדאפה בעיצומו של דיג בסירתו, הגיעה שוטו הרוח הדרומית והעיפה את אדאפה מסירתו. אדאפה שלא חווה קושי עד אז בחייו, ושלא היה צריך להתמודד עם בעיות מעין אלה בעבר, קילל את הרוח ש'כנפיה יישברו'. עוצמת דיבורו הייתה חזקה כל כך, עד שכנפיה של שוטו נשברו והרוח לא נשבה שבוע שלם. חוסר פעילותה של שוטו הורגש על ידי האלים במשכנם בשמים, שהפסיקו להרגיש בנעימות האוויר הקר שהיה עולה כמו בעבר. בעקבות זאת, דרש אל השמים אנו להביא את העבריין בפניו למשפט על מעשיו הרעים.
אאה, יוצרו של אדאפה, שהכיר את דרכי האלים, תדרך את אדאפה לפני עלייתו למרומים כדי שיצא מהמשפט בשלום. אדאפה עקב אחר הנחיותיו של אאה והתייצב בפני שומרי הסף של ארמונו של אנו, דומוזי וגיזידה - אלי הצמחייה והירקות. לבושו האבל ומילותיו החנפניות של אדאפה, גרמו לאלים לחוס עליו ולזכות אותו במשפט. אנו הציע לאדאפה לאכול ולשתות מהלחם והמים של האלים, שיגרמו לו להפוך לבן אלמוות. אדאפה סירב – מפני שאאה הזהיר אותו שלחם ומים אלו יהרגו אותו. סירובו של בן התמותה לאכול מלחם האלים הצחיק את אנו, ואדאפה נשלח חזרה לארץ.
בעקבות העלילה עריכה
השם אדאפה. לשם אדאפה שני מובנים מהמסורות העתיקות. רשימה לקסיקונית מסופוטמית עתיקה, משייכת לשם אדיפו - את המשמעות של חכמה, משמעות המסתדרת עם האגדה העתיקה יותר, בה אדאפה הוא החכם הראשון מבין שבעה שנוצרו על ידי האל 'אאה'. בשפה שומרית עתיקה - מובן המילה אדאפה הוא 'נוצר מן הים', שהרי יוצרו, האל 'אאה' הוא אל המים המתוקים.
צחוקו של אנו. לפני ששלח את אדאפה חזרה לארץ, אנו צחק עליו. ישנם הסוברים שצחוקו נובע משום טיפשותו של בן האנוש, שהיה יכול להפוך לבן אלמוות ופספס את ההזדמנות. אחרים טוענים ש'אוכל האלים' שהציע אנו לאדאפה, היה בעצם אוכל ממית, ולא היה לאנו שום כוונה להפוך את אדאפה לבן אלמוות. במקרה כזה צחוקו של אנו מבטא צחוק של תסכול על כך שאאה הצליחה להערים עליו ולהציל את אדאפה מידיו.
כוונת אאה. אדאפה פספס הזדמנות להפוך לבן אלמוות בגלל אזהרותיו של אאה. לא ברור מהטקסט האם כוונותיו של האל היו טהורות או לא. יש הסוברים שכוונותיו אכן היו טובות, ואאה חשש שאנו יגיש לאדאפה את לחם המוות, מה שהסתבר בסוף כשגוי. מצד שני יש הסוברים שאאה ידע שאנו יציע לאדאפה את לחם החיים, וחוסר רצונו של אאה שאדאפה יהפוך גם הוא לאל כמותו, גרם לו למנוע ממנו לאכול.
אדאפה וסיפור הבריאה המקראי עריכה
תפקידי האדם הראשון. אאה יצר את אדאפה ועוד שישה חכמים אחריו במטרה להביא חכמה ולהיות מנהיג בארץ. בדומה, תפקידו של האדם הראשון בתנ"ך מתואר בפסוק: "וַיִּקַּח ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ:"[1] האדם גם נתן שמות לבעלי חיים, ובכך רואים את פן החכמה והמנהיגות שלו: "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה"[2]
איסור האכילה. בדומה לאיסור שאאה הטיל על אדאפה שלא יאכל מאוכל האלים, האל התנ"כי אסר על האדם הראשון לאכול מעץ הדעת: "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת:"[3]
חכמת האלים. חכמתו של אדאפה הניתנת לו על ידי אאה מתוארת כחכמה אלוהית, וההבדל המשמעותי בין אדאפה לאלים הוא האלמותיות. אמנם בתנ"ך האדם הראשון לא מקבל חכמה כזאת מהאלוהים, אך לאחר האכילה מ'עץ הדעת' מקבל האדם חכמה אלוהית: "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע"[4]. בפועל, בסופם של שני הסיפורים, אדאפה ואדם שניהם מנהיגים את הארץ בעזרת חכמה אלוהית.
חיי הנצח. בדומה לאגדה בה אדאפה מוחזר לארץ ממשכן האלים, כך האדם הראשון מגורש מ'גן עדן', שניהם ללא חיי הנצח. בדומה לסוברים שאאה התכוון למנוע מאדאפה חיי נצח בכוונה תחילה, כך גם הסיבה המובאת לגירושו של האדם הראשון בתנ"ך - כדי שלא יאכל מעץ החיים, ויזכה בטעות בחיי נצח: "וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם: וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן"[5]. עם זאת, החשש מאכילתו של האדם מעץ החיים עולה רק לאחר שאכל מעץ הדעת, שרק הוא נאסר עליו, ונראה שקודם החטא היה זכאי להנות מחיי נצח.
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- Shlomo Izre’el, Adapa and the South Wind (Winona Lake, Indiana: Eisenbrauns, 2001)
- Gwendolyn leick, Mesopotamia- the Invention of the City (England: Penguin Books, 2001), p. 24–25
- Tryggve N.D. Metinger, The Eden Narrative (Winona Lake, Indiana: Eisenbrauns, 2007), p. 107–109
- ספר בראשית, פרקים ב'–ג'.
קישורים חיצוניים עריכה
- Joshua J. Mark, The Myth of Adapa
- אדאפה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)